חור שחור

התרחק, אינו הביט לאחור,
כל הופעתו לבשה שחור,
עלים יבשים נסדקו תחתיו,
אין רוח, אין ציפור.

דמותו השחורה התקטנה לעד,
עזבה, נטשה אותה שם,
עוד מביטה במקום שלפני רגע עמד,
אמר שלום, הלך לעולם.

שמלה לבנה דבוקה לעורה המזיע,
סופגת דמעות, סופגת כאב,
אין קול שילחש לה, ירגיע,
יש צליל הדממה של בדידות שנושב.

למעלה ירח שמספר על כאב,
מטיל את צילו האפל, החיוור...
לב מסרב להתנחם באורו,
לב שבור זה סיפור משלו,
אין תרופה לשברון הלב,
אין רוח, אין ציפור,
אין כלום, חור שחור.