בלאגן על מימדי

אנחנו במקום הגיוני, מצבנו קשה

הפרק הזה עוסק בספרי "אריק רקס". מכיוון שרוב האנשים לא מכירים אותם החלטתי לכתוב פה את הבסיס של מה שצריך לדעת בשביל הפאנפיק שלי.

בעולם שלו יש קוסמים שנמצאים בנפרד לחלוטין מהאנשים הרגילים (חסרי הקסם) ונמצאים גבוה בשמיים, במעמקי הים, ועמוק מתחת לאדמה, ולכל אחד מהאיזורים יש מלך. רק למלכים יש שרביטים, ואצלם השרביטים רבי עוצמה מאד, ורק יחידי סגולה יכולים להשתמש בהם (עקרונית רק המלכים יכולים, אבל הכלל הזה הופר). לכל אחד יש קסם טבעי, כישרון קסום, וכוח לעשות קסמים אם ילמד להשתמש בכוח הטמון בו.

אריק חי בנפרד מעולם הקוסמים ולא יודע שהוא ומי שמגדלת אותו קוסמים, אך מורגל בחפצים משונים כגון מצנם חי שיורק את הלחם שקלה למקום הנכון, ומתלה מעילים חי שרוצה תשומת לב, ולכן מלהטט בכובעים, ואפילו מברשת שיניים ושעון מעורר אכזריים שמכריחים אותו לקום בבוקר ולצחצח שיניים.

בדרך שאין לתאר אותה כעת הוא מגיע לעולם הקסום, ומגלה שיש לו כוח קסם טבעי שנקרא מחשבות ערפל. במילים קצרות זה אומר שהוא יודע מה לעשות, גם אם אין שום סיבה נראית לעין שהוא ידע מה לעשות.

אריק מגלה שיש לו שם עבר סבוך (שאותו לא אזכיר כאן) ושיש דרקון ששומר על העין של אריק המחוברת לעינו של הדרקון, כך שתמיד יוכל להפוך את עינו ולהשתמש בעינו של הדרקון (יש לה יכולות מיוחדות, כגון ראיית העתיד וקריעת הקסם).

ויש לו חברה שהכיר תוך כדי כניסתו לעולם הקסמים ושמה בתאני, שכוח הקסם שלה הוא חוכמה עצומה במתמטיקה (תמצאו תיאור של שניהם בפרק הקודם). הם בני 12 בשלב שממנו אני לוקח אותם (סוף הספר הראשון), אבל אני רוצה שהגיל שלהם יותר יתאים אז הם בני 16.

נ.מ. אריק

אני חושש שעדיף שלא אספר את כל מה שקרה לי היום, מפני שאם אני אעשה את זה, זה עלול לקחת שלושה ימים (אולי אני מגזים, אבל זה יקח באמת המון זמן),לכן אני אתחיל בסוף היום.

אני ובתאני חגגנו עם כולם על מאורעות היום (אמרתי שאני לא מגלה מה הם!) ואכלנו ביחד בצד גלידת נקטר ודיברנו, ואני חשבתי על זה שכמעט נגמרו הצרות, ונשאר לי רק לעשות כמה משימות. ואז הכל השתבש.

רגע אחד ישבנו יחד ודיברנו בשלווה, ורגע אחר כך הרגשתי כאילו חפצי הבית המכושפים שלי החליטו ללכת בדרכם של השעון המעורר ומברשת השיניים.

הרגשתי כאילו דחקו אותי למצנם כשהוא פועל במלא עוצמתו, ואז אחרי קצת זמן הוא ירק אותי אל מתלה המעילים שהרביץ לי הכי חזק שהוא יכול. זה אומר שזה הרגיש שאני נמעך ותוך כדי הכל נהיה רותח, ואז עץ מרביץ לי. לא נעים בכלל.

מיד אחרי זה אני ובתאני נפלנו עם גביעי הנקטר בידיים שלנו על חוף של אגם, שעליו היו סירות עתיקות בלי משוטים או כל דבר אחר שיזיז אותן.