כמו שאתה.

פרק 19.

-כללי-

"נראה שכאן הסתיים הסיור שלנו, מותק." אמר היונג'ין, תוחב את שיערו של הבלונדיני.

"עדיין לא!" צווח, "לא עשית לי סיור לחדר שלך."

"החדר שלי? אבל כבר ביקרת בחדר שלי."

"אבל לא סיירתי בו." אמר הבלונדיני. "בבקשה?" התחנן, מקווץ את פרצופו ומגדיל את עיניו.

"אתה רוצה לעשות לי חיים קשים?"

"אני מניח שזה כן."

"ציפית למשהו אחר?"

________

היונג'ין עשה סיורון בחדר של היונג'ין.
בכל זאת, לא היה כל כך מה להראות.
קצת דברים, עתיקות, מתנות מאנשים חשובים, ספרים על ממלכות מתקופות שונות.
החדר של היונג'ין היה משהו שפליקס לא ראה מעולם, הוא הרי היה רגיל לחדר השינה הקטן שלו בעליית הגג המאובק, המזרן הדק והישן שלו, השידה הקטנה ליד, הספרים, והמיתולוגיות הרגילות שאהב לקרוא, וכמובן אוסף היומנים שכתב מגיל 10. הוא לא היה צריך עוד.

"החדר שלך שונה, היון, בחיים לא ישנתי בחדר כזה." אמר הבלונדיני בחיוך.

"אם להיות כנה, אין בחדר שלי שום דבר מיוחד." השיב הבוגר, משלב את ידיו על חזהו ומביט בילד שישב על מיטתו. "חוץ מדבר אחד." 

"מה זאת אומרת? יש בחדר שלך הרבה דברים מיוחדים." ענה הבלונדיני, מרים גבה.

"אכן, יש בחדר שלי הרבה מיוחדים, אבל לא בשבילי." הוא אמר "לא אכפת לי מכל הדברים האלה, מבחינתי זה עוד משהו שנסיך יכול לקבל. זה עוד דבר שלנסיך רצוי שיהיה בחדר. אבל יש דבר אחד שמשנה את החדר הזה."

"תוכל לספר לי מה הוא?"

"אתה."

"אני?"

"ללא ספק, ליקס." ענה "ההבדל היחיד המשמעותי שיש בחדר הזה ששונה מכל חדר של נסיך, הוא אתה."

"אבל.. למה?"

"בגלל שלא בכל חדר של נסיך, יהיה ילד אחד, בלונדיני ומנומש, עם תווי פנים יפים ועדינים, שאוהב פנטזיות ומחפש הרפתקאות, חוץ מהחדר הזה. אני לגמרי מלא מזל." אמר היונג'ין, מתקרב אל הצעיר ממנו, מתכופף אל פניו היפות של בן זוגו ומנשק קלות את שפתיו.

"לא ידעתי שיש בך צד רומנטי."

"סליחה?! אני מאוד רומנטיקן באופי שלי."
אמר היונג'ין בהתגוננות, נשכב על מיטתו ליד הצעיר ממנו.

"אל תקח את זה ללב, מסתבר שהרבה אנשים יכולים להיות לא מה שהם נראים."

"אתה צודק."

"איך חשבת שאני מתנהג באופן יום יומי כשרק הכרנו?" שאל הבלונדיני.

"ובכן..." התחיל "חשבתי שאתה מנומס, חמוד, מתחשב, מאוד אדיב."