תמיד אהיה כאן

פרק 1: המפגש הראשון

איתן ישב על ספסל בפארק המקומי, שקוע בספר עבה שאחז בשתי ידיו. השמש כבר נטתה לשקיעה, צובעת את הפארק באור רך של ערב, אבל הוא בקושי שם לב. בעולם האמיתי, איתן היה עוד נער בן 15, שקט ומופנם, כזה שמסתתר בין דפי הספרים כדי להרגיש שהוא חי, נושם, מתרגש. הספרים היו העולמות הפרטיים שלו, מקומות בהם לא היו חוקים של מציאות או מוסכמות חברתיות, מקומות בהם הכל אפשרי.

בדיוק כשהסתובב כדי לדפדף לדף הבא, הוא הבחין בדמות שמתקרבת לעברו. זו הייתה דמות של מישהו שהוא רק החל להכיר - תום, הנער החדש בכיתה. תום התקרב בצעדים קלילים, בידיים תחובות בכיסי מכנסיו ועיניו מביטות ישירות באיתן. איתן הרגיש את ליבו מתחיל לפעום מהר יותר, ולא ידע בדיוק למה.

"היי, מה קורה?" שאל תום בחיוך פתוח. הוא נראה כאילו כל מקום שהוא הולך אליו שייך לו, כאילו הוא משדר ביטחון טבעי שלא נדרש להסבר.

"אה... בסדר," מלמל איתן, מביט בו בזהירות מהוססת. "אני רק קורא קצת."

תום התיישב לצידו, מתעלם מכך שאיתן לא בדיוק הזמין אותו. "מה אתה קורא?" הוא שאל, רוכן כדי להביט בכריכת הספר.

"זה ספר פנטזיה," השיב איתן, מנסה להישמע רגוע ככל האפשר. "סיפור על ממלכות רחוקות, קרבות של כוחות קסם וגיבורים שמתמודדים עם כל מיני מפלצות."

תום חייך בהבנה. "תמיד אהבתי פנטזיה. כשקראתי פעם ספרים כאלה, תמיד דמיינתי שאני בעצמי גיבור כזה, מישהו שנאבק בכוחות הרשע ומציל את הממלכה."

איתן הופתע מהתשובה. הוא לא ציפה שתום יגיד משהו כזה, ואולי בגלל זה הוא הרגיש נינוח מספיק כדי לשתף אותו במחשבות האישיות שלו. "גם אני. הספרים... נותנים לי הרגשה שאני יכול להיות מישהו אחר, מישהו אמיץ או חזק יותר ממה שאני באמת."

השניים המשיכו לדבר, ועם כל מילה שאמר תום, איתן הרגיש שהוא נשאב יותר ויותר לתוך השיחה, לתוך הקסם שתום הביא איתו. הם דיברו על דמויות שהשפיעו עליהם, על סרטים שהם אוהבים ועל מוזיקה שמלווה אותם ברגעים שבהם הם מרגישים קצת אבודים. כל משפט מתום גרם לאיתן להרגיש יותר חיבור, כאילו הם משדרים על אותו גל - נדיר ומיוחד.

אחרי שעה ארוכה של שיחה על ספסל הפארק, תום עצר לרגע, הביט באיתן ואמר, "רוצה לדעת סוד?"

איתן הנהן, מסוקרן.

"תמיד היה לי קשה להרגיש שייך," אמר תום, והחיוך הבטוח שלו התחלף במבט רך יותר. "כל המעברים האלה בין ערים ובתי ספר... זה אף פעם לא מרגיש כאילו יש לי מקום קבוע."

איתן חש איך משהו מתכווץ בתוכו. הוא ידע בדיוק על מה תום מדבר, על התחושה הזו של חוסר שייכות, של לנסות למצוא מקום שבו אפשר להיות פשוט אתה עצמך, בלי מסכות. "גם לי קשה להרגיש חלק," הוא השיב בשקט, מביט לרגע ארוך בעיניו של תום. העיניים הכחולות של תום שידרו הבנה וחמימות שהוא לא ציפה להן.

השמש כבר כמעט שקעה, והשניים המשיכו לשבת בדממה, נהנים מהרגע הזה שבו הם פשוט קיימים יחד, בלי הצורך להעמיד פנים או למצוא נושאים לשיחה. איתן הרגיש חיבור עמוק ומיוחד שלא הכיר עד כה.

כשהוא סוף סוף קם ללכת, תום חייך אליו שוב ושאל, "רוצה שניפגש שוב מחר?"

איתן הסמיק, מנסה להסתיר את החיוך שעל פניו. "כן, בטח," הוא אמר, מרגיש את לִבו מתמלא בציפייה שלא הכיר.

באותו ערב, כשחזר לביתו, איתן הרגיש כאילו הוא צועד על ענן. הוא התיישב על מיטתו, פתח את המחברת שלו וכתב: "היום פגשתי את תום. הוא לא רק נער חדש - הוא מישהו שהרגשתי כאילו הוא מבין אותי. הרגשתי שהוא כמו דמות מתוך הספרים שלי, רק הפעם בעולם האמיתי. אני לא יודע למה, אבל איתו זה מרגיש אמיתי. ואני כבר לא יכול לחכות לראות אותו שוב."

איתן חתם את המחברת והביט אל החלון, שם כוכב ראשון הופיע בשמי הלילה. "אולי," הוא לחש לעצמו, "אולי זה באמת יכול להיות תחילתו של סיפור מיוחד."

*~*~*~*

סטטוס מילים: 594

*~*~*~*

טובבבב

אזזז

זה היה הפרק הראשון

זה הספר לכבוד ה100 עוקבים שלי *התרגשות*

בחיים לא חשבתי שאני אגיע לככ הרבה

תודה לכולם

אגב

אשמח שתשתפו את הספר

ב5 הצבעות אני מפרסמת את הפרק הבאא ❤

טוב אני אפסיק לחפור

ביייי