תמיד אהיה כאן

פרק 5: לבבות חשופים

טוב אז הינה פרק כי אני מאוד נחמדה

*~*~*~*

איתן הלך במהירות לכיוון הפארק, ראשו מלא במחשבות מבולבלות. פגישתו עם נועה השאירה בו תחושת מועקה, אבל מה שהכאיב לו במיוחד היה המבט המאוכזב שראה בעיני תום כשהחליט ללכת אליה. הוא ידע שתום דואג לו, אולי אפילו כועס, אבל איתן לא היה בטוח מה יוכל להגיד כדי לתקן את הריחוק שהתחיל להיווצר ביניהם.

כשהתקרב לספסל הקבוע שלהם, ראה את תום יושב שם, גופו מעט מכונס פנימה ועיניו מופנות לקרקע. איתן נשם עמוק וניגש אליו, מרגיש את ליבו פועם בחוזקה. הוא לא ידע בדיוק איך להתחיל, אבל הרגיש שהוא חייב להגיד משהו.

"תום," הוא אמר בקול שקט והתיישב לצידו, "אני מצטער שהלכתי לפגוש את נועה. אני יודע שאתה לא מרגיש בנוח עם כל זה, אבל... היא באמת נראית במצוקה."

תום הסתכל עליו, עיניו בורקות במבט רציני. "אני מבין שאתה רוצה לעזור לה, איתן, אבל... לפעמים אני מרגיש שאתה מתרחק ממני בגלל זה." הוא עצר לרגע, ואז הוסיף, "אני יודע שאולי זה נשמע מוזר, אבל איכשהו... אתה היחיד שאני מרגיש איתו באמת קרוב כאן."

איתן הרגיש את המילים האלו חודרות ישר ללבו. הוא הביט בעיניו הכחולות של תום, מבטו חשוף ופגיע. "אתה לא מוזר, תום," הוא לחש, מרגיש את המילים מתגלגלות מבלי שתכנן. "אני מרגיש בדיוק אותו דבר."

הם שתקו לרגע, וכל אחד מהם הרגיש את המשמעות של השקט הזה, כאילו כל מילה נוספת הייתה מיותרת. איתן רצה להושיט יד, לגעת בתום ולהראות לו שהוא כאן, איתו, ושאף אחד לא יכול לקחת ממנו את המקום הזה, המקום שבו שניהם יכלו להרגיש בטוחים יחד. אבל הוא היסס, מבולבל מהרגשות שהתחילו לצוף בתוכו.

תום נאנח קלות והניח את ידו על הספסל בין שניהם, כאילו הותיר מקום לאיתן למלא את החלל הזה. איתן היסס לרגע, אבל אז הניח את ידו ליד ידו של תום, אצבעותיהם כמעט נוגעות. הוא חש תחושת חום ששטפה את גופו, תחושת קרבה שלא חווה מעולם. המגע הזה, הפשוט לכאורה, הפך לרגע משמעותי ומלא במתח חשמלי.

"תום," אמר איתן בקול מהוסס אך רך, "אני... לא יודע איך להגיד את זה, אבל אתה מיוחד בשבילי. לא כמו חבר רגיל."

תום הביט בו, עיניו מתרככות, וחיוך עדין התפשט על שפתיו. "גם אתה מיוחד בשבילי, איתן," הוא אמר בשקט, קולו יציב אך מלא ברגש. "האמת היא, שאני מרגיש משהו שאני לא לגמרי מבין, אבל זה טוב... זה מרגיש נכון כשאני איתך."

הרגשות של איתן סערו. הוא לא ידע אם זה הזמן הנכון לדבר, אבל הרגיש שאולי שניהם מרגישים את אותו הדבר. הוא רצה לדעת אם תום חושב עליו באותה צורה, אם הוא מרגיש את הלב פועם מהר יותר כשהם מתקרבים זה לזה.

הוא השפיל את עיניו לרגע, מנסה למצוא את המילים, אבל אז הרגיש שתום מתקרב אליו עוד יותר. הם היו קרובים מספיק כדי להרגיש את נשימותיו של האחר, ולרגע, העולם סביבם נעלם, כאילו הכול התגמד והם נשארו רק שניהם, לבד, תחת אור השמש הרך של אחר הצהריים.

"תום..." התחיל איתן, אבל תום קטע אותו בעדינות. "איתן, אתה לא חייב להגיד כלום. אני מרגיש את מה שאתה מרגיש." המילים שלו היו כמו רוך שמרגיע סערה, ואיתן חש הקלה עצומה.

תום הניח את ידו על ידו של איתן בעדינות, הפעם בוטח יותר, ואיתן חש את החום הנעים והמרגיע הזה ממלא אותו. הוא רצה להישאר ככה, במקום שבו הוא מרגיש קרוב, בטוח, נאהב. זה היה משהו חדש ולא מוכר, אך גם טבעי להפליא.

הרגע הזה נמשך עוד כמה דקות, כששניהם שותקים, מביטים לעבר עצי הפארק, נותנים לעצמם להיסחף לתוך התחושה הזאת של קרבה עמוקה. היה להם ברור שהרגע הזה הוא רק ההתחלה, ושיש כל כך הרבה דברים שהם צריכים להבין ולגלות יחד.

בדרכם חזרה, תום שבר את השתיקה הקסומה במילים קלות אך משמעותיות. "איתן, אני שמח שאנחנו חברים... ושאתה לא סתם עוד חבר."

איתן חייך, מרגיש איך ליבו מתמלא חום ואושר. "גם אני, תום," הוא לחש. "אני לא הייתי מחליף את זה בעד שום דבר בעולם."

באותו ערב, איתן נשאר ער במיטה, מחייך לעצמו. הוא ידע שעכשיו הכול השתנה, ושיש לו ולתום קשר שאף אחד לא יוכל לשבור.

*~*~*~*

סטטוס מילים: 600 מילים

*~*~*~*

אזזזז אממממ היי שובבבב

מה אתם.ן חושבים.ות על הפרק?

יש מחשבות\דעות\הערות\הארות\איומי מוות?

מטרה: 40 הצבעות

טוב אממ ביייייי