היומן של ויל סולאס☀🩹

✨איך הכל התחיל- פרק שני✨

אוקיי אנשים😀
שיכתבתי את זה 8 פעמים😂😂
ויהיו הרבה נושאיי המשך בפרקים אחרים
זה כמו הצצות קטנות וזיכרונות קטנים
וכנראה שעל כל נושא כזה יהיה פרק משלו
(או אפילו כמה פרקים😉🥹)
מקווה שתאהבו 💛
____________________

אני רק אכתוב בתור הקדמה...
קשה לי שלא להגיד את זה,
אבל אני אוהב את ניקו דיי אנג'לו.
אני אמרתי לו את זה כמה פעמים, והוא אמר לי רק פעם אחת או פעמיים.
זה לא שאני רוצה להוציא את זה ממנו, ואני מבין אותו.
אבל האם זה אומר שהוא אוהב אותי פחות מכמה שאני אוהב אותו?
אני חושב שאני טועה, ובכל זאת אסור לי לשפוט את ניקו.
כי... אני אוהב אותו.
במקרה הזה הוא יגיד שאני קיטשי ומוזר.
אבל זה תמיד מצחיק אותי ומחמם לי את הלב.
הסתכלתי היום על חתול כל כך חמוד במשך שעה רק כדיי לחשוב מי יותר חמוד, ניקו או החתול.
בסוף החלטתי שניקו.
זה כאילו... העיניים שלו...
ו...זה שהוא מושלם גם בלי להיראות מושלם,
פשוט לא יודע להסביר.

פרק שני🙂
13/9/2024

וואו ההתחלה שלי, שגיליתי שאני חצוי.
זה לא היה כל כך דרמטי כמו אצל רוב החצויים.
אבל זה היה יום...
שאני לא אשכח בחיים. (אלה אם כן... הרה...)
ניתן לציין שאם אני כותב דברים שאומרים לי בישירות מידיי -סליחה פייפר- אבל אני מאשים את הזיכרון שלי.

∘₊✧────────────✧₊∘

"ויל!" אמא שלי קראה לי כשהייתה במטבח. "נו קום כבר!" קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון הסלון של שתינו שהיה קצת מבולגן.
היא היסתכלה עליי כמה שניות בלי להוריד ממני את העיניים. השיער בצבע שטני שלה ייתפזר על הכתפיים שלה בצורה יפה, כמו תמיד. היא חייכה ושיפשפה את העין. ואז מילמלה לעצמה משהו והורידה את המבט ממני.
"ויל?" היא שוב הסתכלה לעיניים שלי והחזיקה לי את הידיים. "תשמור על עצמך." היא נשמה נשימה ארוכה. "יום אחד תצטרך להתמודד עם העולם, אוליי זה לא יהיה עם העולם הזה." היא השתתקה לרגע. "אבל זה יהיה עם העולם שלך." היא אמרה. הסתכלתי לתוך עיניה ואז חיבקתי אותה. היא חיבקה אותי חזק.

לפעמים היה נראה לי שלא היה אכפת לה ממני, אלה רק בקריירה שלה. אבל אני יודע שזה לא רק. חבל שלא יכולתי פשוט להישאר בחיבוק הזה עוד הרבה זמן. זה הרגיש לי הגנה, זה הרגיש לי שלווה.
"אבל זה יהיה עם העולם שלך." חזרתי על המשפט בראש שלי.

סיימתי להתארגן לבית ספר. איזה כיף, שוב מתמטיקה על הבוקר. אני שונא את הדיסלקציה שלי. זה קשה לקרוא, אבל מספרים... זה הדבר שאני הכי שונא בעולם, ואפילו זה רק סתם סימנים.

"חמש...כפול...שלושים...ושתיים" מילמלתי לעצמי כשהעתקתי למחברת מתמטיקה. "סולאס תכתוב בשקט!" המורה צעקה עליי עם הקול הצפצפני שלה. היה לה קול של חצי תינוק של קרפדה וחצי תינוק כלב צ'יוואווה, למרות שזה לא הגיוני, הם לא אותם בעליי חיים אז... הם לא יכולים להוליד תינוק, נכון?