החיים שלי

פרק 1 - החיים שלי

היי

אני יהלי או איך שאני כרגע נקראת לין

הבוקר החלטתי לעזוב את משפחתי, בדרך כלל אני ילדה שמחה, כולם תמיד אמרו שאני ה"מושלמת" של המשפחה.

תמיד הדחקתי את רגשותיי, עברתי חרם, ילדים התנהגו אליי מגעיל ,

הייתה לי רק חברה אחת , בשם דפנה. שהייתה החברה הכי טובה שלי ובחיים לא עזבה אותי, ולא תעזוב .

כשאחותי ואחי היו בוכים או מתלוננים לא יכולתי לסבול זאת .

כמעט כל יום, כל היום, הייתי עם אוזניות באוזניים.

אהבתי להתבודד רק אני , הספרים שלי , מחברת הציור , העפרונות שלי , המוזיקה הנעימה והטלפון.

אני לא סובלת מקומות עם הרבה אנשים.

יש אנשים שיקראו לי אנטיפתית, ויש אנשים שיקראו לי דכאונית, אבל תחשבו מה שאתם רוצים. זה כבר הפסיק להפריע לי .

פעם הייתי רגישה ושמחה וכל חיי היו חדי קרן וקשת בענן . היום? הכל אפור...

כל חיי רציתי להגיע לגיל שבו אני אוכל ללכת מהבית של הוריי ולחיות את החיים כפי שאני רוצה, כי כבר מגיל קטן אני הייתי עצמאית ובוגרת עד מאוד.

אבל מה לעשות? לא הכל כמו שרוצים.

יום אחד אחותי קבלה מכה קטנה והחלה לבכות,

לא יכולתי לשמוע את זה .

כבר הרבה זמן שאני רוצה ויכולה לעבור לבית משלי,

לא כי אני גדולה מספיק, להפך אני ילדה שנחשבת עדיין לקטינה אני בסך הכול בת 12.

אלא בגלל שהיה לי את הכסף ואת הדרך לעשות זאת ,

מה לעשות שבחיים האלה, לצערנו, כסף וכוח שולטים?

אז החלטתי: היום זה היום. היום אני עוברת מהבית הזה.

רבתי אתמול עם 2 החברות הכי טובות שלי זה היה כל כך קשה.

אחר כך בכיתי את נישמתי, הרגשתי...

שאני לא רוצה את החיים האלה יותר.

היה לי כל כך קשה

אז ארזתי לבד קצת דברים

הדברים שלקחתי :

1. מחברת ציור

2. עפרונות צבעוניים

3. צבעי מים

4. מכחולים

5. מחברת שורות

6.עפרונות רישום

7. טלפון

8. מטען

9. בין 25 ל-45 ספרים ארוכים

10. קצת בגדים

11. אוזניות

12.מחדד

13.מחק

החלטתי שאני עוזבת בלי להגיד מילה.

כדי שלא ינסו לעצור אותי, בקשתי מכמה אנשים שאני מכירה לקנות עם הכסף שלי וילה על הים, רחוק מאנשים.

למי ששואל סכום הכסף שהיה לי הוא:

500,00000 ש״ח

כן זה הרבה אני יודעת ומה שאני מרוויחה בחודש זה:

500,000 ש״ח .

כל המשפחה שלי נסעה לקניות אז כתבתי להם פתק:

אמא , אבא

אני אוהבת אותכם ממש אבל אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה סביר להניח שאני לא יהיה זמינה בימים הבאים אבל תמיד תוכלו להתקשר אני לא מבטיחה שאני אענה אבל בכל זאת. אני אשמור על קשר בעיקר עם דפנה אני חייבת להגיד ששינתי את שמי הוא: לין סונג אני התגעגע מלא לא תצטרכו לשלוח לי כסף או אוכל או כל מיני דברים בסגנון יש לי הכל ואם אתם צריכים עזרה תמיד תפנו אליי
אני ממש ממהרת אז אני אוהבת אותכם להתראות 🖤

הנחתי את הפתק על השולחן, החלפתי לקפוצ׳ון שחור וטייץ כי הייתי עם פיג׳מה,הספתי את שיערי לגולגול בעזרת עיפרון, לקחתי את המזוודה שלי ויצאתי לרכב שחיכה לי בחוץ,

"שלום מיס לין" פנה אליי הנהג בכבוד ,

"היי" אמרתי בביישנות

נכנסתי לרכב והוא לקח את המזוודה שלי .

התחלנו בנסיעה ,

אני שמתי אוזניות, ובהיתי בחלון,

ידעתי שהנסיעה תיהיה ארוכה, משהו בין 4 ל-5 שעות.

אבל לי אין בעיה עם נסיעות, ההפך ,אני מדמיינת, ואני ממש אוהבת את זה. יש לזה תחושה טובה ,

כאילו... אני מתנתקת מהעולם הגדול והקשה הזה, ויכולה לעשות מה שארצה .

🎼🎼🎼

היי🤍

אז זה היה הפרק הראשון בספר החדש שלי

חשוב לי להגיד שהספר הזה הוא אחד הספרים החשובים לי ביותר מכל הספרים שכתבתי בחיי הוא ממש משקף את המציאות ועוד קצת מהדמיון שלי🖤

חשוב לי לכתוב אותו זה לא אומר שאני אפסיק לכתוב בספרים האחרים שלי🤍

כן, אלה חיי עם קצת שידרוגים🖤

אשמח עם תגיבו ותשימו כוכב 🌟

ביוש🤍

~607 מילים~

Lin song 🌊/לין סונג 🌊