פרק 5

2 1 0
                                    

השחר קרוב כל כך, ואני חשה את המצאתו כמו שעון חול שמטפטף את הזמן שנותר לי. בכל נשימה שאני לוקחת, אני מרגישה את המשקל של מה שמחכה לי מחר-סוף אוכל לשנות, מוות שאינן מתמהמה. המחשבה הזאת מכה בי שוב ושוב, כמו רוחות קרות שנושבות בחוזקה, עוברות בכל מקום בליבי, מפעות אל תוכי וממלאות אותי באימה. אני מנסה להיאחז בזמן שנשארו לי, אך תחושת הזמן החולף אינה מרפה ממני. היא עוטפת כל נשימה, כל מילה, כל מגע. כל מה שאני רוצה הוא לשכוח לרגע את מה שיבוא.

אני מתיישבת על המיטה, מנסה למצוא שקט בתוך המולת מחשבותיי. אני יודעת שעליי להתרכז במה שנותר לי לעשות-להדריך את קאם עד כמה שאוכל. המשימה שלי ברורה, זה היחיד שמחזיק אותי על הקרקע. זה מה שנותן לי להישאר כאן ולהילחם עד לרגע האחרון, גם אם ליבי נקרע.

אני שומעת רחש קל מהצד השני של החדר ומבינה שקאם התעורר. אני משתדלת לשמור על נשימתי, לתת לו זמן להתעורר ולפתוס את עצמו. אני יודעת כמה קשה להתמודד עם מה שיקרה מחר, כמה מחשבה על הפרידה הזו מכבידה עליו כמו עליי. אני יודעת שאין ברירה. עליי ללמד אותו את הלקח האחרון, לפני שהזמן יאזל. כל רגע הפך ליקר ערך; כל שנייה נדמית כמו נצח.

אני חשה בנוכחותו, והוא מתקרב בשקט, עוטף אותי בזרועותיו מאחור. החיבוק שלו רך ועדין, מלא אהבה וכאב עמוק. "איך את מרגישה?" הוא שואל בקול שקט, מנסה להסתיר את חרדתו, אבל אני שומעת את הכאב בעומק מילותיו.

אני לוקחת נשימה ארוכה, משתדלת שלא להשמיע רטט בקולי. "אני... אני בסדר," אני אומר, אבל שנינו יודעים שזה רחוק מהמציאות. אני אינני בסדר. אני עומדת על סף לשנות מוות, ואין דבר שיכול את זה.

אני צוחקת צחוק מריר ומוסיפה, "מוכנים לשיעור האחרון לפני שאני נפרדת?" אני מנסה להכניס הומור למצב שאין בו קלילות, אבל המילים שלי נושאים עימן כאב צורב. האמת כה כואבת שאני נלחמת במעמד מולה.

קאם מהנהן, מבטו רציני ומבולבל בו זמנית. הוא מביט בי בעיניים שמבקשות תשובות, ומרגיש את כובד רושם של מה שאני עומדת ללמד אותו. "עדיין לא יראה לי מה יהיה השיעור," הוא אומר לאחר לגימה איטית מהתה שלו. אני מרגישה את המתח באוויר, את הידיעה שהשיעור הזה הוא הצעד האחרון לפני הפרידה הבלתי נמנעת.

אני שואפת עמוקות, מנסה למקד את עצמי. "היום," אני מתחילה להסביר, "אלמד אותך איך לרפא בעזרת אנרגיה בלבד." אני משפשפת את כפות ידיי יחד, מראה לו איך החום והאנרגיה נוצרו בתוכי. "כאשר תרגיש את הזרימה הזו בגופך," אני אומרת, "הנח את ידיך על פצע או על כאב, ועצום עיניים לשתי דקות. זה כל מה שנדרש."

קאם עוקב אחר תנועותיי, עיניו מעיניות. הוא משפשף את ידיו כמו שאני עשיתי, ואני רואה את ההיסוס בעיניו, אבל גם את הנחישות. הוא מבין את השיעור האחרון שיקבל ממני. אני מרגישה את הדמעות זולגות על לחיי בשקט, מנסה להסתיר אותם. אני מעדיפה להיות לבד כשאני עצובה, תמיד הייתה בי הנטייה להסתגר, אבל הפעם זה בלתי נמנע.

קאם מבחין בדמעותיי. הוא מתקרב אלי, נוגע בלחיי בתנועה עדינה ומוחה את הדמעות. ללא מילים, הוא מביט בי בעיניים מלאות חמלה. המבט הזה מדבר בשפה שלנו מבינים היטב. אני מתקרב אלי בזהירות, וליבי מתחיל לפעום במהירות. רגע של שקט משתרר בינינו, ואז הוא מנשק אותי.

הנשיקה היא רכה, נוגעת ללב ומלאת כאב. היא נושאת עימה אהבה שנאסרה עלינו לחוש. אני מרגישה את עומק אהבתי אליו, אבל גם את הכאב יכול להיות.

כאשר אנו מתנתקים, הכאב חוזר בעוצמה רבה. אני יודע שאני יכול להיות איתו. "תקשיב," אני אומר בקול רועד, "אני חייבת לחזור על זה שוב ושוב - אנחנו לא יכולים להיות ביחד.

קאם מהנהן, מבין את המציאות הקשה שאנחנו חיים בה. "אני יודע," הוא אומר בשקט, ואז מוסיף, "זאת תהיה הלילה האחרונה שלנו יחד. אני רוצה לומר לך... תודה. תודה על כל מה שאני רוצה להיות טוב יותר.

המילים שלו חודרות אלי עמוק. זה כל מה שרציתי - לדעת שהשפעתי, שהותרתי משהו טוב אחרי. "אם זה היה תלוי בי," הוא ממשיך, עיניו מביטות בי בכאב, "הייתי מחזיר אותך לחיים, או מוותר על כל יכוליי רק כדי להשתמש בכי לחיות."

מילותיו פוגעניות בי בלב, ואני יודע שאנחנו לא יכולים לשנות את הגורל שלנו. "אני יודעת," אני לוחשת, "אבל זה לא בידינו."

השתיקה שוב נופלת, והרגש הכבד עוטף אותנו מכל עבר. כל רגע נדמה כמו נצח. אני יודע שכשאצום את עיניי הלילה, יכול להיות שלעולם לא מעורר שוב.

תחושת הקלה קלה ממלאת את ליבי. לפחות לא אמות עם חרטה. לפחות לא אעזוב את העולם הזה שהוא מבין כמה הוא חשוב לי. אני מביטה בו, ולרגע אחד הכאב נסוג ומפנה מקום לשלווה. זה הרגע שבו אני מבינה שעשיתי את מה שנדרש ממני.

כאשר הלילה נופל עלינו ואור הכוכבים ממלא את השמיים, אנחנו יושבים יחד, מוקפים בהבנה שמה שמחר יביא שונה. אבל אני כאן - חיה, אוהבת, מרגישה, ולאט לאט אני משלימה עם מה שהעתיד יביא.

הפחד עדיין קיים, אך לצד הפחד ישנה שלווה קטנה. אני אתן הכול עד הרגע האחרון.

אהבת הנבואותWhere stories live. Discover now