תמיד אהיה כאן ✔

פרק 7: קוים עדינים של אומץ

שני פרקים ביום?!
אתם משוגעים

*~*~*~*

איתן ותום ידעו שההחלטה להיחשף ולהציג את הקשר שלהם הייתה צעד נועז, אך השפעותיו החלו להיראות כמעט מיד. ההליכה יחד בבית הספר, השיחות בעיניים מלאות רגש, ותחושת הביחד שלהם לא נעלמו מעיני התלמידים האחרים. חלקם הביטו במבטי סקרנות, אחרים בגיחוך, וחלקם התעלמו לחלוטין. אך הייתה גם קבוצה שהחלה להפיץ שמועות ולעקוץ אותם במילים מרושעות.

איתן הבחין בכך בכל מקום. בכניסה לבית הספר, כשהגיע לבד, שמע שני תלמידים מדברים מאחורי גבו. "תראה את איתן ותום," אמר אחד מהם, "כאילו אף אחד לא רואה אותם." אחר כך הוסיף חברו, "שיהיה להם בכיף, רק שלא יצפו שנקבל את זה בקלות."

המילים פגעו באיתן, והיה לו קשה להסתיר את התגובה. המתח הזה, שהתעצם מיום ליום, גרם לו לתחושת בדידות, למרות קרבתו לתום. הוא רצה להאמין שזה יעבור עם הזמן, שאנשים יתרגלו או פשוט ימצאו נושא אחר לדבר עליו, אבל בינתיים כל בוקר בבית הספר הפך לאתגר.

ביום שישי, כשהם נפגשו בפארק הקטן שבו נהגו לשבת, תום ראה את הקושי בעיניו של איתן. "אני יודע שזה לא קל, אבל אתה לא חייב להתמודד עם זה לבד," אמר תום ברוך, מלטף את ידו של איתן.

איתן הביט בתום, עיניו נוצצות. "אני מנסה להיות חזק, באמת, אבל לפעמים אני מרגיש שזה יותר מדי."

תום הושיט יד וחיבק אותו חיבוק קצר וחם. "אני כאן איתך, לא משנה מה יגידו. זה רק רעש של אנשים שלא מבינים." הוא חייך בעידוד, וגרם לאיתן להרגיש קצת יותר טוב.

בערב, אחרי שהם נפרדו, איתן ישב בחדרו, מחזיק את הטלפון שלו בהיסוס. הוא רצה לכתוב לתום, להודות לו, אבל אז החליט לכתוב את מחשבותיו במחברת שלו. "אולי כל זה קשה עכשיו, אבל אני יודע שאיתך הכול אפשרי," כתב. זו הייתה מחשבה קטנה, אך היא מילאה אותו בביטחון שאולי יש לו באמת עם מי לחלוק את הקשיים האלה.

*~*~*~*

סטטוס מילים: 400 מילים

*~*~*~*

שאלוםם

סורי שממש קצרררר

יש מחשבות\דעות\הארות\הערות\איומי מוות?

פרק הבא ב60 פאקינג כוכבים

טוב בעיייי