תמיד אהיה כאן ✔

פרק 11: בין אפלה לאור

איתן ותום עמדו לצד נועה במקום המפגש, פינת רחוב צדדית בעיר שבה כמעט ולא היו אנשים. זה היה אזור שונה מאוד מהמקומות שבהם איתן ותום נהגו להסתובב. המבנים נראו ישנים ומוזנחים, והאווירה הכללית הייתה מתוחה ולא נוחה.

איתן הרגיש את ליבו דופק בעוצמה, וידע שתום לצידו מרגיש את אותו דבר. הוא לא היה רגיל למקומות כאלה ולא ידע למה לצפות. נועה הביטה סביבה בחשש, כאילו היא מוודאת שלא עוקבים אחריהם. היא נראתה עצבנית, עיניה מתרוצצות בחוסר מנוחה.

"נו, את בטוחה שהם יבואו לפה?" שאל תום, מנסה לשמור על קול יציב.

נועה הנהנה, ולחשה בקול רועד, "כן... אבל אתם חייבים להבטיח שתהיו רגועים. כל התפרצות עלולה לגרום להם להתרחק או לכעוס." היא ניסתה להיראות אמיצה, אך איתן ראה את הפחד בעיניה.

איתן נשם עמוק ונגע קלות בכתפה של נועה. "אנחנו כאן איתך," הוא אמר, מנסה להרגיע אותה, אבל גם את עצמו. הוא ידע שזו סיטואציה שונה מכל מה שהכיר, והוא לא רצה לעשות צעד שיגרום לדברים לצאת משליטה.

כעבור כמה דקות, שני גברים התקרבו לעברם. האחד היה גבוה ורחב כתפיים, לבוש בבגדים כהים, והשני היה צעיר יותר, עם מבט ממוקד וחודר. נועה צעדה לקראתם, ואיתן ותום נשארו צמודים אליה, מנסים לשדר ביטחון למרות הפחד שחשו.

"אז אלה החברים שלך?" שאל הגבר הצעיר בקול קריר, עיניו עוברות בין איתן לתום.

נועה השיבה בשקט, "כן, הם כאן כדי לוודא שאני בטוחה. הם רק רוצים לעזור."

הגבר הגבוה צחק צחוק קצר וחסר שמחה. "בטוחה? מה יש לך לדאוג? אנחנו תמיד דאגנו לך, לא ככה, נועה?"

איתן חש מתח בגופו, אבל ניסה לשמור על איפוק. הוא ידע שתגובה כעוסה עכשיו עלולה להסתבך, אך הוא גם לא יכול היה להישאר אדיש. "אם אתם באמת דואגים לה, אז אין בעיה שנשאר כאן, נכון?" הוא שאל בקול קריר, מנסה לשדר ביטחון.

הגבר הצעיר הביט בו, וקימט את מצחו קלות, כאילו מופתע מההעזה של איתן. "אני לא יודע אם אתה מבין, ילד," הוא אמר בגיחוך, "אבל כאן אתה לא במגרש שלך."

תום שלח מבט תומך באיתן ואמר, "נראה לי שהחברים שלי כאן מבינים טוב מאוד מה קורה. אנחנו כאן כי אכפת לנו מנועה. ואם יש לכם בעיה עם זה... אנחנו לא נלך בקלות."

האוויר היה כבד, והשתררה דממה מתוחה בין שני הצדדים. נועה עמדה ביניהם, נראית לכודה בין שני העולמות שלה – העולם הישן, שבו היא הייתה נערה רגילה, והעולם החדש, שבו היא הסתבכה עם אנשים שהשפיעו עליה בדרכים שלא יכלה לשלוט בהן.

הגבר הגבוה הסתכל על השניים בחיוך מריר ואמר, "טוב, אני רואה שאתם נחושים. נועה," הוא פנה אליה, "החוב שלך הוא לא משהו שאת יכולה להיפטר ממנו רק בגלל שהבאת חברים."