* נקודת מבט טאהיונג*
"אוקי..." ג'ין היונג שבר את השתיקה המותחת שנוצרה. פניהם של כולם הופנו מהדלת אליו. כנראה לא הייתי היחיד שחשב שזה היה מוזר. הבטתי על יונגי שגבותיו היו מכווצות והוא הסתכל עלי גם לא מבין מה בדיוק קרה. "אני בטוח שיש עוד המון דברים לדבר עליהם. אבל קודם צריך לאוכל". האווירה בשולחן הייתה שקטה והרגישו את המתח ששרר באוויר. היו המון דברים שצריך לדבר עליהם אבל אף אחד לא פתח את הפה. מדי פעם קלטתי מבטים מופנים לג'ונגקוק, בוחנים אותו לראות את מצבו. כשסיימנו לאכול אף אחד לא קם מהשולחן. "נאמג'ון היונג.." קוקי היה זה ששבר את הדממה "טאה אמר שאתה תדע כנראה יותר על המקרה" קולו היה חלש, הוא נשמע מעט נואש. "אני לא יודע אם יהיו לי את כל התשובות שאתה מחפש. אבל הבטחנו לעזור, אז אגיד לך כל מה שאני יודע" נאמג'ון אמר והביט בקוקי במבט רציני. "את השאר אתה תוכל לשמוע מאבא שלי" אמרתי. קוקי הסתכל עלי במבט מופתע. "אמרתי לך אני אסדר לך פגישה איתו ותוכל לשאול מה שתרצה" המשכתי. "כל עוד תרד מהרעיון של להרוג אותו כי זה לא יגמר טוב לאף אחד" יונגי הוסיף. "
קוקי אתה יכול לספר לנו מה אתה יודע?" ג'ין שאל "ככה נוכל לחבר עם מה שאנחנו יודעים". קוקי הינהן בהסכמה. ממש שמחתי שהוא שיתף פעולה. כולנו היינו לחוצים שהמצב יבוא לרעתנו ושהוא יתפוס כיוון רע. אבל עצם זה שהוא יושב ומקשיב מסמן שאולי נצליח לעבור את זה. אולי יש עוד סיכוי. אולי לי יש עוד סיכוי. "אני לא יודע כמה אני זה יכול לעזור" קוקי התחיל לספר בשקט וכולנו ישבנו בשקט. "רגע ג'ונגקוק. אני יכול לעלות את הובי בשיחה? הוא גם צריך לשמוע את זה" יוני הפסיק את קוקי. הוא הינהן בהסכמה. יונגי חייג בזריזות, לקח להובי הרבה זמן עד שענה לשיחה "אני שם אותך על רמקול. ג'ונגקוק מספר את הצד שלו" יונגי אמר והניח את הפלאפון במרכז השולחן. החדר חזר לדממה ששררה בו לפני.
"זה לא שאני לא זוכר הרבה, אלא שאני לא יודע הרבה. כל מה שיש לי אלו זכרונות כואבים שמלווים אותי" קוקי המשיך. "בתור ילד לא חשבתי שהיה משהו מוזר בימים האלו. אבל כשגדלתי הבנתי, באותם ימים לא יכלתי לצאת מהבית. לא הלכתי לגן או לגן משחקים. אני חושב שהייתי בבית כמה ימים רצוף. אני חושב שזה היה בכוונה" הסתכלתי על קוקי, הוא היה מרוכז כשסיפר את החלק שלו. "מה הכוונה?" ג'ימין שאל בתמימות. "היא כנראה חשדה שמישהו מחפש אותה" נאמג'ון היונג אמר בשקט וקוקי הפנה אליו את מבטו לאט והינהן בהסכמה. "תמשיך" יונגי היונג אמר בחוסר עדינות. הסתכלתי עליו במבט כועס. אבל ג'ונגקוק המשיך את הסיפור "מלבד זה שלא יצאנו מהבית, הימים היו די רגילים, במהלך היום שיחקתי, אכלתי והכל היה רגיל. לפני שהלכתי לישון היינו אמורים לקרוא ביחד. זה משהו שהיינו עושים. היא אמרה לי לחכות לה במיטה בזמן שסיימה כמה דברים בבית. הדבר הבא שאני זוכר זה רעש חזק מלמטה" הוא סיפר.
YOU ARE READING
Sweet ervenge - נקמה מתוקה
أدب الهواةפתחתי את עיני במהירות, זיכרונות כואבים על עצמי בן ה-7 הציפו אותי... זוג עיניים ריקות מביטות אלי, גוף קר זרוק על הרצפה ודם. דם בכל מקום. על הרצפה על הקירות והארונות המטבח, על הבגדים שלי, על הידיים שלי, על כולי. הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בחד...
