היער היה חי וצבעוני מסביבן, כשהעלים המיוחדים בצורת לב התנועעו קלות ברוח. קרני אור התפזרו ביניהם והשתברו על שתי הדמויות הצעירות שנעו בין העצים. נלה וג'ון – שתי אלפיות שונות כל כך זו מזו – עמדו זו מול זו, שתיהן מוקסמות ורק מעט דרוכות.
נלה, לבושה בגלימה אדומה שהתאימה לפסים האדומים בשיערה, נראתה כמו אש בין הצללים. היא התבוננה על ג'ון במבט מרוכז וסקרן, רואה בה משהו מסתורי שלא יכלה להגדיר. ג'ון, עטופה בגלימה כחולה ופסים כחולים בשיערה, נראתה כמו תגלמות השקט של היער עצמו – שלווה ועדינה, אבל עם ניצוץ בעיניה.
"מה את עושה כאן?" שאלה נלה בקול רם ובטוח, חיוך שחצני מזדחל על שפתיה.
"אני אוהבת לטייל כאן לבד," ענתה ג'ון, קולה היה שקט, כמעט לוחש, אך עיניה לא התחמקו ממבטה של נלה. "אני מרגישה שהמקום הזה שייך לי... איכשהו."
נלה חייכה בזלזול קל, כאילו הרעיון שלהרגיש קשר עמוק עם היער הוא רעיון ילדותי, אבל משהו בג'ון משך אותה להתעניין דווקא בזה. "שייך לך, אה? אז אולי את יכולה להראות לי משהו שבאמת יגרום לי להתרשם מהמקום הזה."
ג'ון חשה את ליבה פועם במהירות אך החליטה לא לנסות להסתיר זאת. היא קיוותה שהיער הקסום באמת יוכל להראות משהו מרשים לנלה – אותה נערה שלא נראה שדבר בעולם יכול להפחיד אותה או להשפיע עליה. "יש מקום אחד שאף פעם לא הראיתי לאף אחד," היא לחשה, לא בטוחה למה, אבל הרגישה שהפעם, דווקא הפעם, היא רוצה לשתף.
נלה חייכה ברצון, ובתנועה מהירה הושיטה את ידה לג'ון, מחזיקה אותה בביטחון שהפתיע אותה בעצמה. השתיים החלו לצעוד, וג'ון הובילה את הדרך, כשמדי פעם היא גונבת מבט לנלה, שהתמסרה לדרך במבט סקרני.
כשהגיעו לפינה שקטה ונסתרת של היער, שטופת אור רך שהשווה לצבעי העלים הקסומים גוון זוהר במיוחד, עצרה ג'ון. "כאן," היא לחשה בעיניים נוצצות, והצביעה על חלקת אדמה שבמרכזה צמח פרח כחול זוהר, ייחודי ונדיר.
"וואו," נלחש מנלה בריכוז מפתיע, ועיניה הירוקות הבריקו בהתפעלות. היה משהו בפרח הזה, בלב היער הקסום, שהצליח לגעת בה באמת.
השקט ביניהן היה מלא במילים שלא נאמרו, והן עמדו קרובות זו לזו, מרגישות את הקסם שסביבן מתמזג עם משהו חדש ובלתי נראה שהחל להיבנות ביניהן.
YOU ARE READING
אש ומים?!
Fantasyסיפור נחמד על שני אלפיות שמאהבות (דרך אגב פיפול, אנחנו צריכים כריכה!!)
