(הארי)
זה היה יום שני בבוקר, וחיכיתי להסעת בית הספר. היה די קריר בחוץ בסוף נובמבר, אבל הייתי די רגיל לקור בימים אלה. ירד גשם במשך שבעה ימים רצופים, אז זה לא היה חדש עבורי. עם זאת, התחלתי לקפוא מעט, עמדתי שם בגשם וחיכיתי לאוטובוס שפשוט לא הופיע. הוא היה צריך להיות כאן לפני עשר דקות, אבל הוא עדיין לא היה נראה בשום מקום.
אבל לא הייתי התלמיד היחיד שחיכה לאוטובוס. עוד עשרה אנשים עמדו כאן גם הם, משפשפים את ידיהם למעלה ולמטה בזרועותיהם כדי לשמור על חום גופם. כמה מהם אפילו התבכיינו, מה שדי עיצבן אותי, כי בואו נודה בזה; האוטובוס לא יופיע מהר יותר גם אם הם יבכו שהוא יבוא. זה היה רק מעצבן ומטריד.
לאחר כחמש דקות נוספות, סוף סוף הופיע אוטובוס בית הספר מעבר לפינה ועצר מולי ומול שאר התלמידים. לא בזבזתי זמן כדי לעלות ולהתחיל לחפש מושב ריק שאוכל לשבת בו. למרבה הצער, עם זאת, כל המושבים הקדמיים נתפסו, אז נאלצתי ללכת לכיוון האחורי היכן שהיו כל הספורטאים.
שנאתי אותם, את כולם. הם היו כל כך עסוקים בעצמם עד שהם בקושי ידעו מה זה אחד פלוס אחד. בנוסף, הם חושבים שהם הבעלים של בית הספר כולו רק בגלל שרוב התלמידים מעריצים אותם, וזה היה ממש פתטי אם שואלים אותי.
"היי, חנון! מה לעזאזל אתה עושה כאן? לך שב מקדימה עם שאר המפסידים," קול שזיהיתי כקולו של נייל, אחד הספורטאים הפופולריים ביותר, לעג, גורם לידיי להתכווץ לאגרופים.
אם היה משהו ששנאתי, זה היו הערות טיפשיות כאלה, במיוחד כשהן באו מאנשים שחשבו שהם מגניבים. "לך תזדיין," מלמלתי, ממשיך בחיפושי אחר מושב ריק. לא התגעגעתי לפרצוף ההמום של נייל שהפך לכועס לאחר כמה שניות. עם זאת, לא פחדתי ממנו ולא מהספורטאים האחרים. אבל למרבה הצער, הייתי אחד מתלמידים בודדים שהעזו לעמוד מולם.
העניין היה שהם אף פעם לא עשו שום דבר בקשר לזה גם לא כשעניתי להם בחזרה. הם היו פחדנים מדי בשביל זה.
האדם היחיד שאי פעם עשה משהו היה מישהו שאני מעדיף לא לדבר עליו, מישהו ששנאתי בכל ליבי כי הוא הפך ועדיין הופך את חיי לגיהינום. לואי טומלינסון, הקפטן של קבוצת הכדורגל, הבחור הכי פופולרי בבית הספר, וגם האדם היחיד שכולם סגדו לו, חוץ ממני. הייתי היחיד שלא הסכמתי עם כולם לגבי כמה חתיך הוא, כמה מדהים ופנטסטי הוא.. ולמען האמת, הייתי גאה בזה. אהבתי להיות אחר ולא כמו כל העדר.כצפוי, נייל לא אמר כלום וגם לא אף אחד אחר, אז במהרה מצאתי מושב ריק בלי שום בעיה. אפילו התברר שלא הייתי צריך לשבת ליד אף אחד, וזה בהחלט היה דבר טוב. אהבתי להיות לבד, ואם לא הייתי לבד הייתי עם החבר הכי טוב שלי ליאם פיין, ולא אף אחד אחר.
ליאם ואני היינו חברים כבר כמה שנים, מאז שדברים התחילו להיות ממש גרועים עם לואי. שמחתי שרכשתי חבר חדש שיכולתי להישען עליו באותו זמן, אחרת, לא הייתי יודע מה לעשות עם עצמי, בלי חברים בכלל. ומאז, היינו כמעט בלתי נפרדים, עשינו כמעט הכל ביחד. הדבר היחיד שלא חלקנו היה שליאם מעדיף לציית לתלמידים הפופולריים מאשר לצאת נגדם, מה שלא הפריע לי יותר מדי בגלל שידעתי שאין הרבה אנשים שבאמת יעשו זאת.
YOU ARE READING
You think I hate u? Larry stylinson מתורגם לעברית
Romantikפאנפיק לא שלי הוא מתורגם כל הזכויות שמורות לכתובת @ larrygirl לואי טומלינסון הוא הבחור הפופולרי ביותר בתיכון. כולם סוגדים לו והעובדה שהוא הקפטן של קבוצת הכדורגל לא מקשה על המצב. הוא שחצן ויודע היטב שכל תלמיד בבית הספר מעריץ אותו. ובכן, חוץ מאדם אחד...