היומן של ויל סולאס☀🩹

✨אבל הוא, הוא אל- פרק חמישי✨

היי יומן!
עכשיו הסוף שבוע.
זה כזה כיף להיות בבית.
תמיד מחנה החצויים הרגיש לי יותר מהבית שלי מאשר באוסטין שבטקסס.
למרות שגם אל טקסס התגעגעתי.

פרק חמישי🙂
4/10/2024

חזרתי ממחנה החצויים לבית שלי.
אמא שלי אמרה לי שהיא הייתה שבועיים באוסטרליה בקנברה -שזאת בירת אוסטרליה.
היא אמרה שהיא תחזור לפניי שאני אגיע ככה שניהיה ביחד בשבוע/חודש הקרוב או הקרובים.
אבל היא לא באה. היא לא הייתה כאן.

∘₊✧────────────✧₊∘

פתחתי את הדלת של הבית שלי.
"אמא?" שאלתי בהתרגשות ואז נעלתי את הדלת מאחוריי.
"אמא את כאן?" שאלתי שוב. אבל הבית היה שקט.

נכנסתי לחדר שלה בשקט.
זה לא שמישהו היה שומע אותי.
פשוט לא היה לי טעם לדבר.
כי לא היה אף אחד בבית.

המיטה הייתה כמו תמיד מסודרת.
וקרניי שמש חדרו משלושה חלונות עגולים.
בצד השני של החדר הייתה ספרייה קטנה, גביעים ומדליות.
ושולחן עם מחשב.

על השולחן הייתה קופסא קטנה ופתוחה.
אני זכרתי את הקופסא הזאת.
כשהייתי קטן תמיד ביקשתי מאמא שלי לראות על מה היא מסתכלת בתוך הקופסא בכל לילה.

לא ראיתי את הקופסא הזאת מגיל 5.
התקרבתי לשולחן ולקחתי את הקופסא.
זאת הייתה תיבת נגינה קטנה.
סובבתי את הידית הקטנה בזהירות. והיא לא פעלה.

פתחתי אותה כדיי לבדוק אם משהו תקוע בה וראיתי תמונה קטנה ושניי עגילים.

העגילים היו בצבע זהב עם מפתח סול.
ובתמונה היה...
את אמא שלי ואפולו.

אמא שלי מנשקת אותו בלחי ואפולו מחייך.
היא הייתה יותר צעירה אוליי בת 20.
הם היו כל כך חמודים.

מאחוריי התמונה היה כתוב: "אוהב אותך. מקווה שהתינוק בסדר. יום הולדת שמח נעמי שלי
-מהאל החתיך שלך."
צחקתי.
זה היה כל כך קיטשי וחמוד.

אוי.
קלטתי משהו.
היא התגעגעה אליו. היא...
אהבה אותו.
אבל הוא, הוא אל.
הוא עזב אותה.
נשבר לי הלב עליה, וכנראה
שגם לה.
אבל ככה זה אלים, לא? 

ביי יומן, אני כבר לא יודע מה לחשוב, או אם לחשוב.
האם זה בסדר לישון עם הרגשה רעה כל כך?
אבל האם באמת היה לה רע?