נ.מ. ליאו (מאדון הטלקינזיס)
נכון שאיידן אמר שהנסיעה המשיכה בוויכוחים חסרי תכלית או משהו? זה ממש לא נכון. הוויכוחים היו רבי תכלית.
חוץ מזה, בערך באמצע הנסיעה נשמעה שאגה אדירה מהכיוון של הטירה ההיא. הסתכלנו לכיוון שממנו הגיעה השאגה, וראינו שזה הגיע מיער ענקי ומפחיד שעמד ליד הטירה.
באתי לשאול את איידן מה לדעתו יכול לעשות כזה רעש עצום, אבל אז ראיתי אותו.
זה היה דרקון שחור (או שזה רק בגלל המרחק?) וממש ענקי, והוא באותו רגע ירק אש על מטרה לא ברורה. מה שכן היה ברור, זה שאנחנו לא היינו בשום מקום ידוע בעולם המתורבת שלנו.
המשכתי להסתכל על הדרקון, וראיתי שהוא מתכופף ואז מזדקף במהירות וגורם למשהו שהיה על הראש שלו לעוף לעברנו. למזלנו היינו מספיק רחוקים בשביל שזה לא יפגע בנו, אבל היינו מספיק קרובים כדי שכשהדבר הזה יתקרב מספיק נוכל לראות מה זה.
ואכן, בשלב מתקדם בהתעופפותו של הדבר, ראיתי שזו כנראה חיה בעלת ארבע רגליים, והיא הייתה נראית בצורה של אריה. אבל בלי רעמה.
שמעתי את איידן ממלמל לעצמו, "מסכנה הלביאה הזאת." כמובן! איך לא חשבתי על זה? לביאה זה כמו אריה בלי רעמה, וזה בדיוק התיאור של המשהו! איזה טיפש אני לפעמים. לא אמרתי את זה בקול. איידן היה אומר שזה לא לפעמים.
הסתובבתי אל איידן ורציתי לדבר, אבל אז ראיתי שהוא פוער עיניים בתדהמה, אז הסתכלתי לשם שוב, וגם אני פערתי עיניים בתדהמה.
היה שם משהו מרחף שהיה ליד הדרקון, אז הדרקון ירק עליו אש בכל כוחו. אחרי שהאש נעלמה, ראיתי שהדבר נשאר שלם!
הדרקון היה כנראה גם בהלם, כי הוא הפסיק לנסות לירוק אש. אבל אז אני הבנתי מה באמת קרה, ראיתי שהדרקון מתחיל לשקוע, אז הוא הפסיק בניסיון לצאת.
בזמן שהדרקון המשיך לשקוע, המשהו התעופף לעברנו. בגלל שהמרכבות כבר התקרבו ממש, היינו (כנראה) בסכנה די גדולה.
"מה קורה פה?" שאלתי את איידן, "עברנו עולם או משהו? זה יכול להיות בכלל? אבל איך יש פה דרקון? אתה יכול לענות לי כבר?"
"אם תשתוק קצת אני אוכל לענות לך." אמר איידן. "לפי דעתי יש שתי אפשרויות: (1) עברנו למימד אחר, ואם אתה תוהה, אז כן, זה יכול להיות. הוכח מדעית שיש סיכוי סביר שיש מימדים מקבילים. הבעיה באפשרות הזו, היא שאמנם יש עולמות מקבילים, אבל הסיכויים שיהיו פתחים בין מימד למימד ממש קלושים. וגם שאני לא רוצה לחשוב על זה. (2) שאנחנו חולמים. הבעיה באפשרות הזו היא שאני מרגיש מוצק מדי."
"אתה מרגיש מוצק מדי?" שאלתי. "למה זה, כי אני מציק מדי וזה גורם לך להיות מוצק? אני לא יכול להפסיק, כי מפריעים לי וזה גורם לי להיות מופרע."
"אוף, אתה והחפירות שלך..." התלונן איידן, ואז קרא, "הי, תסתכל! תסתכל קדימה, אתה חייב לראות את זה!"
הסתכלתי קדימה, והבנתי למה הוא מתכוון. ראיתי חמישה ילדים עומדים על גל ענק, ונוחתים ליד עוד שני ילדים.
המרכבות בינתיים נעצרו, ואני ירדתי מהן ואיידן אחרי. הלכתי לכיוון הילדים ושמעתי אחת מהם שואלת, "גם אתם לא קשורים לכאן?"
"היי, גם אנחנו לא קשורים!" קראתי, וכל הראשים הסתובבו אלי.
"מי אתה, ומאיפה הגעת לכאן?" שאל ילד שהיה יותר נמוך ממני אבל נראה גדול ממני באיזה שנה, והוא היה נראה מישהו מהסוג שלי. אני מתכוון שהוא היה נראה בדחן מהסוג היותר מוצלח (לדעתי).
"אני ליאו, והגעתי ממימד אחר," עניתי, למרות שעדיין היה סיכוי שזה חלום. ממילא אם זה חלום זה לא יגרום לשום נזקים, נכון? "ואתה?"
"אני ליאו, והגעתי ממימד אחר." הוא ענה.
"גם אתה כמוני?" שאלנו ביחד.
"נראה לי שכן." ענינו ביחד.
"שלום ליאו, אני ליאו. ובבקשה ליאו, תקרא לי ליאו" אמרתי.
"שלום ליאו, גם אני ליאו. כרצונך ליאו, אקרא לך ליאו, בתנאי שתקרא לי ליאו, ליאו." הוא ענה.
"די!" קרא איידן. "תשתקו! כאילו שלא הספיק לי ליאו אחד, עכשיו יש כאן שניים!"
"אנחנו לא כל כך נוראים!" אמרנו לו ביחד.
"כן, אתם כן," ענה איידן יחד עם שניים מהילדים, ילד שרירי עם שיער שחור ועיניים בצבע הים, וילדה שרירית עם שיער בלונדיני ועיניים שנראו כמו סערה. הם היו שניים מפחידים, ולא נראה לי שכדאי להתעסק איתם, אז לא עניתי להם.
"מה דעתכם שנעשה היכרות?" שאלתי. רציתי להכיר אותם יותר טוב, בלי זה אי אפשר לצחוק עליהם כמו שצריך.
---------------------------------------------------
טוב, זהו להיום. יצרתי מספיק נזקים בזה שחיברתי את שני הליאויים.
אבל זה אמור לצאת מצחיק. אני די מרוצה. חוץ מזה שזה לא סגנון הכתיבה שלי. זה די מחרפן.
טוב, זהו. תהנו, אני הולך לכתוב פרק בפאנפיק אחר.
YOU ARE READING
בלאגן על מימדי
Fanfictionזה פאנפיק שכתבתי פעם, מערבב עשרה ספרים שונים (ויש שיגידו אחד עשר), וקיבלתי בקשה לשחזר אותו. זה קורה בעולם של הארי פוטר, שיש לו המון תוספות שהוספתי לו בשביל הקטע. זהו, זה הכל.
