תמיד אהיה כאן ✔

פרק 23: הצללים מתקרבים

זה הפרק האהוב עלי
אז אמ תהנו ממנו כמו שאני נהנתי לכתוב אותו

*~*~*~*

השבוע בבית הספר התחיל באווירה רגועה יחסית, אבל עמוק בפנים, איתן הרגיש שמשהו מתקרב. המתח מאז המפגש האחרון עם גדי לא באמת נעלם, אלא רק הסתתר מאחורי חיי היומיום.

ביום רביעי בערב, תום צלצל לאיתן כשהשניים כבר התכוננו לשינה.

"מה קורה?" שאל איתן, עייף.

"לא משהו מיוחד," ענה תום בקול קליל, "אבל חשבתי... אולי אני אבוא לישון אצלך הלילה?"

איתן הופתע. "הלילה? למה דווקא עכשיו?"

"לא יודע," אמר תום, מנסה להישמע רגוע. "אני פשוט מרגיש שאני רוצה להיות איתך."

המילים נגעו באיתן, והוא לא יכול היה לסרב. "בסדר," הוא אמר. "תביא כרית נוספת. המיטה שלי קטנה."

"אני אביא את עצמי," ענה תום בצחוק. "תוך חצי שעה אני אצלך."

***

תום הגיע עם תיק קטן ומבט עייף אך מרוצה. איתן פתח את הדלת, מחייך חיוך קל. "אתה באמת כאן."

"ברור," אמר תום, מחבק אותו במהירות.

השניים נכנסו לחדר של איתן וסידרו את עצמם על המיטה הקטנה. למרות הצפיפות, הרגע הרגיש שלם.

"אתה בסדר?" שאל איתן, מביט בו.

"כן," אמר תום, אך משהו במבט שלו לא היה משכנע.

"אתה בטוח?" איתן התעקש.

תום שתק לרגע, ואז הודה. "אני לא יודע. יש לי תחושה רעה לגבי גדי. כאילו הוא מתכנן משהו."

איתן נאנח. "אני יודע למה אתה מתכוון. גם אני מרגיש את זה."

"אתה חושב שזה יקרה בקרוב?" שאל תום, נשען לאחור.

"לא יודע," ענה איתן, מביט בתקרה. "אבל אני שונא לחכות למשהו רע."

תום חייך חיוך קטן ונישק אותו על המצח. "אנחנו ביחד. מה שלא יהיה."

"כן, אבל מה אם..." התחיל איתן, אך תום קטע אותו.

"לא 'מה אם'. אתה ואני נתמודד עם כל מה שיבוא. ביחד. מבטיח."

***

אחרי שהתארגנו לשינה, איתן כיבה את האור ונשכב על המיטה. תום נשכב לידו, מנסה למצוא מקום נוח על המיטה הקטנה.

"זה קצת צפוף," צחק תום בשקט.

"אני יכול לפתור את זה," אמר איתן, וקם מעט. הוא זז בזהירות, מניח את ראשו על חזהו של תום ונשכב עליו בעדינות. (ה.כ בלי ראש כחול אנשים. אני יודעת שזה קשה, אבל בלי)

"יותר טוב?" שאל תום בחיוך, מניח יד על גבו של איתן.

"כן," ענה איתן בשקט, קולו כמעט לחישה. "הרבה יותר טוב."