יאיי פרק ארוך!
*~*~*~*
הלילה ירד על העיר, והחבורה התפזרה לבתים שלהם, כל אחד נושא איתו את המתח שהלך והתגבר בשבועות האחרונים. אצל תום, איתן שכב צמוד אליו, ראשו נח על חזהו של תום. הדממה ששררה ביניהם לא הייתה סתם שקט, אלא שקט מלא משמעות – כזה שגרם להם להרגיש מוגנים, אפילו רק לרגע.
"אני אוהב את זה," לחש איתן לפתע, קולו רך ונעים, כמו רוח קרירה בערב חמים.
"את מה?" שאל תום בשקט, עיניו מרוכזות בפניו של איתן, ידו מלטפת את שיערו בתנועות מעגליות איטיות.
"את השקט הזה. את התחושה שאנחנו יכולים להיות רק אנחנו. זה מרגיע אותי," ענה איתן, עיניו עצומות למחצה, שפתיו נעות באיטיות כאילו כל מילה צריכה לצאת בדיוק בצורה הנכונה.
"גם אותי," השיב תום בקול שקט, עוטף את איתן בזרועותיו. "אני מבטיח לך שגם כשדברים יסתבכו – אנחנו נישאר ככה. יחד."
המילים ריחפו באוויר, חזקות ופשוטות בו זמנית. איתן לא ענה מיד; במקום זאת הוא העביר את ראשו בעדינות, מצמיד את מצחו לחזה של תום, ועצם את עיניו. פעימות הלב של תום היו קצב שהרגיע את נשימותיו שלו.
השקט הזה נמשך עוד כמה דקות, אבל שניהם ידעו שהוא זמני בלבד. מתחת לשלווה שהרגישו, שניהם הרגישו את האיום הבלתי נראה, כאילו הצל של גדי ושל האיש המסתורי כבר נמצא ממש מעבר לפינה.
***
בבוקר למחרת, האווירה בבית הספר הייתה שונה. משהו במבטי התלמידים, בהמולה בכיתות ובמסדרונות – הכול הרגיש מעט יותר מהיר, יותר דחוף.
נועה נכנסה לכיתה מתוחה מהרגיל. עיניה חיפשו את רון, וכשהתיישבה לצידו בפינת החצר בהפסקה הראשונה, היה קשה להתעלם מהעצב בעיניה.
"הכול טוב?" שאל רון, מניח יד קלה על כתפה, מנסה לשדר רוגע.
נועה נאנחה, מסובבת את השיער שלה סביב אצבע אחת, ואז שחררה אותו. "אני לא יודעת," היא הודתה. "אני מרגישה שמשהו רע עומד לקרות. כאילו הכול מתקרב אלינו, ואין לנו שום דרך לעצור את זה."
רון שתק לרגע, מחפש את המילים הנכונות. במקום זאת, הוא שלף מתיקו את חפיסת השוקולד שתמיד נשא איתו. "תראי," הוא אמר, מחייך קלות ומושיט לה חתיכה, "אני לא יודע אם זה יפתור הכול, אבל שוקולד לא שואל שאלות. הוא פשוט כאן."
נועה הביטה בו לרגע ואז חייכה חיוך קטן, הראשון שלה באותו בוקר. "אתה יודע משהו? אתה תמיד יודע איך להרגיע אותי."
"זה מה שאני פה בשבילו," ענה רון, מחזיר לה חיוך רחב יותר.
***
בהפסקה הבאה, החבורה התכנסה שוב, הפעם בפינת החצר הרגילה שלהם. איתן ותום היו שקועים בשיחה שקטה, אבל מבטיהם נמשכו כל הזמן לעבר נועה, שהייתה זו שזיהתה את המעטפה החומה שהונחה על השולחן.
YOU ARE READING
תמיד אהיה כאן ✔
Romance*גמור* (בדמעות אני חייבת לציין ☹︎) ספר לכבוד 100 עוקבים ✨ מקווה שתהנו תום: תום הוא הילד החדש בכיתה תמיד היה קשה לו להרגיש שייך, אולי בגלל אהבתו לספרים. הוא קיווה שכאן, בבצפר הזה, יהיה לו קל יותר להשתלב איתן: איתן תמיד היה הילד השקט בכיתה. זה שלא...
