תמיד אהיה כאן ✔

פרק 28: חוטים נפרמים

הלילה ירד בשקט על העיר, והאור במרפסת הקטנה של תום דלק באור רך למרות השעה המאוחרת. איתן ישב על המעקה, מביט בנוף הלילי הפרוש לפניו, בעוד תום התעסק במטבח הקטן, מוזג חלב לקערת קורנפלקס.

"אתה יודע שזה מגוחך לאכול קורנפלקס באחת בלילה, נכון?" אמר איתן בצחוק, עיניו לא זזו מהאורות המרצדים של העיר.

"זה לא מגוחך אם אני מזמין אותך להצטרף," השיב תום, מרים כפית ומושיט אותה לאיתן בתיאטרליות.

"אני מוותר," ענה איתן, מחייך. "אני מעדיף לשבת פה ולהרגיש שאני בסרט רומנטי. אתה רק צריך לנגן לי על גיטרה עכשיו."

תום הניח את הקערה על השולחן הקטן וניגש לאיתן, מושך אותו בעדינות מהמעקה לחיבוק קצר ומהיר. "אל תתגרה בי," אמר בקול מחויך. "אני יכול לעשות את זה, אתה יודע."

איתן חייך, נצמד אליו טיפה יותר. "אתה תמיד יודע איך לגרום לי להרגיש טוב יותר."

"תמיד," השיב תום, מניח נשיקה קטנה ורכה על מצחו של איתן.

***

למחרת בבוקר, בית הספר היה מלא באווירת כוננות לא מוסברת. המתח הורגש באוויר. שמועות החלו לרוץ במסדרונות – שמועות על "קבוצת אנשים חשודה" שנצפתה מסתובבת בלילה בשכונה הסמוכה. איתן שמע את הלחשושים וידע היטב שהשמועות האלה לא מקריות.

"זה גדי," אמר איתן לנועה ולרון בזמן ההפסקה. "אני בטוח שהוא מתחיל להפעיל לחץ עלינו בכל דרך אפשרית."

"זה לא רק גדי," אמרה נועה, שולפת פנקס קטן מתיקה. "הסתכלתי שוב על התמונה של האיש הזה שראיתם. אני חושבת שהוא קשור לרשת של אנשי גבייה – כאלה שלא עוצרים עד שהם משיגים את מה שהם רוצים."

איתן נעצר, מביט בנועה. "את מתכוונת שהחובות של אבא שלי הם הסיבה לזה?"

"כנראה," היא ענתה. "אבל זה עדיין לא מסביר למה הם מתמקדים בך. זה כאילו... זה יותר מזה."

"אני הכלי הכי טוב שלהם," אמר איתן בשקט, פניו נפולות. "אם הם משתמשים בי, הם יכולים ללחוץ עליו יותר חזק."

***

בערב, איתן התלווה לתום למשחק כדורסל נוסף. האולם היה מלא באנשים שצעקו ועודדו בהתלהבות, ואיתן התיישב בשורה הראשונה, לא מסיר את עיניו מהפרקט.

תום נראה מרוכז במיוחד, כאילו כל העולם מסביב לא קיים. הוא רץ במהירות, זרק קליעות מדויקות והוביל את קבוצתו בעוצמה. איתן לא יכול היה שלא להתפעל ממנו.

בהפסקת המחצית, תום התקרב אליו, מזיע אך מחייך. "אז איך אני?"

"מהמם," ענה איתן בציניות משועשעת. "אבל הייתי מעריך אם לא היית מסיים כל משחק כמו ברווז שטבל בבריכה."

"אתה אוהב את זה," אמר תום, מתקרב אליו ולוחש. "תודה שאתה פה."

"תמיד," ענה איתן בשקט, ואז, מתוך דחף רגעי, נתן לתום נשיקה קטנה על הלחי. "עכשיו תחזור למשחק ותנצח."