קליעה עוצמתית [2]

פרק עשרים ושלוש - {מיה}

עבר
התעוררתי לשבע הודעות שלא נענו מאיתן, כולן נשלחו לפנות בוקר. לא ידעתי אם לענות עכשיו, אחר כך או אם בכלל.
איך שהגעתי הביתה נכנסתי למקלחת, מתעלמת לגמרי מהשאלות של ג׳יימסון וההורים שלי.
הדבר האחרון שהייתי צריכה זה את השאלות החוקרות שלהם, רק רציתי לקרצף את גופי כלכך חזק עד שארגיש נקייה שוב פעם.
ידעתי שאני חייבת לסופי הסבר, למה אני לא עונה לה להודעות מיום שלישי, אבל הראש שלי הרגיש כלכך כבד שפיזית לא יכולתי לעשות כלום.
פתחתי את הטלפון לקרוא את ההודעות של איתן, לא יודעת למה אבל ממש סקרן אותי לדעת איך הוא הצדיק את המעשים שלו.

איתן ✩: היי, מקווה שאת בסדר...
אני לא יודע מה להתחיל לומר בשביל להצדיק את המעשים שלי ואיך שדיברתי אלייך אתמול. אני לא יודע אם בכלל קיימות מילים שיכולות להצדיק, מה שאני יודע זה שסליחה לא תספיק פה.
אבל בכל מקרה בשביל מה שזה שווה אני רוצה להתנצל על איך שהתנהגתי כלפייך אתמול, היית עדה לצד מאוד מכוער אצלי, שאפילו אני מתבייש בו.
לא לקחתי בחשבון מה שאת מרגישה וחשבתי רק על עצמי, התנהגתי כמו מניאק אנוכי, ואת יודעת אולי אני באמת כזה...
אבל איתך, אני עד לצד מאוד טוב אצלי, אני אוהב את מי שאני כשאני איתך, את הופכת אותי לבחור טוב יותר.
יצאתי קצת מהפסים אתמול, אבל אני מבטיח לך שבשבילך אני אחזור למסלול, ושאפצה אותך בכל דרך שיש עד שתסלחי לי באופן מלא.
אני אוהב אותך, ולא מוכן לאבד אותך.
תלחמי עלינו מיה...ও

הייתי המומה, ציפיתי להרבה דברים כמו שיקרא לי זונה ושגמרנו או שעוד פעם ינסה להפוך את זה עליי, אבל לזה לא.
הוא דיבר מהלב, ואני רציתי את הלב שלי בחזרה.
הייתי מוכנה להתפייס איתו, ידעתי בתוכי שכולם יגידו לי שאני טיפשה, שהוא יפגע בי ושהוא לא טוב עבורי, אבל נפגעתי הרבה יותר מלוגן ומהמשחקים שהוא משחק. אז העדפתי את הפגיעה הזאת, היא הייתה פחות הורגת מבפנים.
הייתי מבולבלת ולא ידעתי מה אני רוצה, ואולי באותו הרגע היה עדיף שמישהו אחר היה מחליט את ההחלטות עבורי.

אני: אני מוכנה לדבר.
אני: אם אתה רוצה תפגוש אותי במרכז העיר בשש.

༺♥︎༻

סוף סוף הגעתי אחרי איתן ל״דייט״, גם אם פחות הייתי מגדירה את הפגישה שלנו עכשיו כדייט, בכל הפעמים האחרונות שנפגשנו תמיד מצאתי את עצמי מחכה לו.
אם להיות כנה, איתן לא בדיוק היה חבר החלומות. הוא היה מניפולטיבי לפעמים, והיו לו את הקטעים שלו אבל הוא ידע לבקש סליחה כשהיה צריך, והערכתי את זה באנשים.
״היי״ אמר, בזמן שהתיישבתי על הספסל לידו. שילבתי את ידיי, כסימן לזה שאני מחכה לשמוע את מה שיש לו להגיד. ״אני רוצה להתחיל בזה שאני מצטער״.
״התנהגתי אלייך כמו אל חרא, רחוק מאיך שמגיע לך שיתייחסו אלייך״. הנהנתי בראשי, ״נכון״. איתן נשם עמוק, ויכולתי לראות שזה לא קל עבורו.
״וכולם יגידו שמגיע לך יותר טוב אם תשאלי אותם...״ הרמתי גבה, מה קשור? לא אכפת לי מה כולם יגידו. ״אבל אני רוצה אותך״ הוסיף, הרגשתי איך פעימות ליבי מתעצמות.