נורהגאמי - סיפורו של אל רחוב

פרק שני- חתולי בית, אל רחוב, וזנבות.

~למחרת~

"היורי, את באמת בסדר?!"
"שמעתי שהיית מעורבת בתאונת דרכים עם אוטובוס!"
"אממ... כן!"
"היא פתאום קפצה מול האוטובוס ו..."
"מה?! מה חשבת לעצמך?!"
"את נראית בסדר דווקא!"
"סליחה שהדאגתי אתכם." היורי אמרה בחיוך לחברי הכיתה שלה, ובהישמע הצלצול כולם התיישבו במקומותיהם. "אמא שלי אמרה לי לנוח אבל... מבחני הקבלה לתיכון הם השנה..."
"אני יודעת! בכל מקרה, אני שמחה שאת בסדר היורי." חברתה אמרה לה בחיוך.
במהלך השיעור היורי ניסתה להתרכז, אך מצאה את עצמה נופלת לשינה מספר פעמים. "איקי, את לא צריכה להקשות על עצמך, את יודעת."
"הא? לא אני בסדר!" היא קראה והמורה המשיך בשיעור. אני תוהה למה קפצתי לכביש... היורי חשבה לעצמה. חתול... היה שם חתול...? מוזר, אני לא מצליחה להיזכר...

~~~

"היורי את בטוחה שאת בסדר? את נראית קצת מסוחררת..." אחת מחברותיה אמרה בעודן בדרך הביתה.
"משום מה אני מרגישה ממש עייפה..." היורי מלמלה.
"אולי זה כי ישנת יותר מדי?" חברתה השנייה שאלה.
"כן, התאונה קרתה ממש לא מזמן, אחרי הכל."
"אולי..." היורי מלמלה ולפתע נעצרה. הן עברו בדיוק בפינת הרחוב שבה התרחשה התאונה, והיורי עמדה ובהתה במודעת ה'נעדר' של החתול. נכון. החתול הזה. מישהו רדף אחריו... היורי חשבה לעצמה.
"היורי את באה?" אחת החברות שלה שאלה.
"מצטערת בנות, תמשיכו ללכת בלעדיי." היורי אמרה. "אני חייבת ללכת לחפש את אדון."
"א... אפטר-אפקט!"
"זו מחלה רצינית!" הבנות קראו לעברה, אך היא התעלמה והחלה ללכת לכיוון הנגדי.
"אדון! אדון!!!" שתי הבנות בהו בה לשנייה ארוכה בעודה נעלמת מטווח הראייה שלהן.
היורי החלה ללכת בסמטאות ולצעוק את שמו, מחפשת בכל מקום אפשרי. גם זה לא הוא... היא חשבה לעצמה בעודה ממשיכה לחפש. אולי אם אמצא את החתול הזה אצליח להיזכר במשהו. אבל... מה זו התחושה הזו...? זה מרגיש כאילו ההכרה שלי עומדת להתפוגג... לפתע היא נעצרה. רגע... מה זה הריח הזה...?
בינתיים במקום אחר, יאטו הסתובב ברחובות והמשיך לחפש את החתול. "אדון!!! תראה, אדון, יש לי קטניפ בשבילך!" הוא קרא, ולאחר כמה זמן הביט בשמים. כבר מתחיל להחשיך. כדאי שאמצא לי מקום להישאר בו הלילה ואמשיך לחפש מחר. יאטו חשב, ואז הסב את מבטו לאחת ממנורות הרחוב שנדלקה. מתחתיה, עמד חתלתול. "אדון!!!" יאטו קרא, והחתול התנשף בעוד פרוותו סמרה. "חכה, לא אל תברח!!!" הוא קרא שוב, ולהפתעתו החתול זינק היישר אל ידיו. "הא?"
"מריח טוב..." לפתע נשמע מלמול ויאטו קפא.
"ריח טוב?"
"ריח... טוב..." לפתע נראה כאילו אלפי עיניים קטנות נפקחו והביטו ביאטו מכל הכיוונים, ו הוא השתנק.
"פאנטומים!" הוא קרא, והחל לרוץ עם החתול בידיו. היצורים המרחפים בעלי העין האחת, שגופם נראה כאילו הוא עשוי מג'לי, המשיכו לרדוף אחריו וניסו למנוע ממנו לברוח. "הם קטנים, אבל יש יותר מדי מהם! אם אנסה להילחם בכולם זה לעולם לא ייגמר!" לפתע, כל הפאנטומים נראו כאילו הם משתלבים לפאנטום אחד, ומול יאטו כעת עמדה מפלצת ענקית דמויית צפרדע. החתול נשף בבהלה. "תתחבא." יאטו אמר ודחף את גור החתולים לתוך חולצת הטרנינג שלו, מזנק אל המפלצת. "אליי, האנקי!" יאטו קרא ומשך את ידו אחורנית, אבל... "שיט! אין לי שינקי יותר!" לפתע משהו תפס את ידו, ומשך אותו אחורנית, הרחק מהמפלצת.
איקי היורי.
"רוץ!!!" היא קראה בעוד שניהם החלו לברוח. לפתע, המפלצת תפסה את אחת מרגליה של היורי, מרימה אותה מהאדמה ומביטה בה.
היורי אפילו לא היססה.
"בעיטת... הג'ונגל!" היא קראה, ובהנפת רגלה השנייה בעטה בכוח בפניה של המפלצת. המפלצת שחררה את רגלה, ונעלמה משם בעוד היורי נחתה על רגליה. שררה שתיקה קלה. "אני... ניצחתי...?" היא שאלה בהלם, ואז חיוך נמרח על פניה. "האדון טונו הדריך אותי! הו אלי, אלך בדרכך לנצח!!!" היא קראה באושר בעוד נפלה על ברכיה.
הילדה הזו... יאטו חשב לעצמו. היא הצילה אותי. פעמיים.
"

סופסוף מצאתי אותך." היורי אמרה לבסוף ונעמדה. "מי אתה?! מה הצפרדע הזו הייתה?!" יאטו חייך.
"את... היא החליקה, את יודעת. הנשמה שלך."
"הא?"
"הגוף שלך נתקע שם." הוא אמר והצביע קדימה. על הגדר, מחוסרת הכרה, הייתה היורי- תלוייה עליו כמו סמרטוט.
"זאת אני?!?!" היא קראה בהלם בעוד יאטו ניגש אל הגדר והוריד ממנו את גופתה של היורי. "ל... ל... למה...  אני מתה?!?!"
"לא, את לא מתה. הגוף שלך פשוט ישן. זה כנראה זמני." הוא אמר. "התאונה גרמה לזה, הא? לשמוע ולראות פאנטומים. נראה שגם את הפכת למישהו מהגבול. הקרב ההוא עם הפאנטום היה בלתי אפשרי עבור בן אנוש. את הפכת לפאנטום בעודך בחיים." יאטו סיכם. "יש סיכוי שעכשיו תעזבי את הגוף שלך בלי לשים לב, אבל בסוף תוכלי לשלוט בזה." לפתע היורי הסתובבה, וגילתה שלגופה מחובר משהו שנראה כמו זנב. זנב ורוד ופרוותי.
"ז... זנב?!"
"נראה שבזמן שאת עוזבת את הגוף שלך, למרות שאת הופכת לרוח, נשאר חלק ממך בעולם החיים... במצב נורמלי הייתי רוצה שתהיי השינקי שלי, אבל..."
"אממ... אני לא ממש מבינה."
"נהפכת למישהי שמאבדת את הגוף שלה."
"מה זה אמור להביע? איך אני מרפאת את זה?"
"מרפאת? לא נראה לי. נהפכת לכזאת. תוותרי." יאטו אמר לה באדישות ומשך בכתפיו.
"א... אין מצב!" היורי קראה. "אני לא יכולה! אני לא רוצה את זה! תחזיר אותי לעצמי! תציל...!" היא לא הספיקה לסיים את המשפט, ולפתע נפלה על גופה ששכב על הרצפה לידה. היה נראה כאילו היא חדרה לתוכו. יאטו נאנח, והחתול הוציא את ראשו דרך הצווארון של יאטו ויילל.
"אוף... איזה מן חתול אתה בדיוק?" כתשובה החתול יילל פעם נוספת.
בינתיים בבית של קייצ'י, נשמע צלצול בדלת וקייצ'י רץ לעברה. "אבא, ברוך הבא הביתה!" הוא קרא ופתח את הדלת, אך זה לא היה אביו. על השטיח שבכניסה, ישב לו החתול והביט בו במתיקות. "אדון!!!" הוא קרא, ולפת את החתול בחיבוק. "המשאלה שלי... היא באמת התגשמה! תודה לך, יאטו!!!"
כשהיורי התעוררה, היא הרגישה שתי ידיים לופתות את רגליה. מסתבר שיאטו הרים אותה על גבו, ואחז ברגליה בעזרת ידיו. "א... לא!!! תן לי ללכת, סוטה!!!" היא קראה והחלה להכות אותו בידיה.
"היי...! אאו!!!" הוא קרא והוריד אותה לאדמה.
"מ... מה אתה עושה?!?! אני אתקשר למשטרה!!!"
"את זו שביקשה עזרה נכון?! מה הקטע של הגישה שלך?!?!" הוא קרא בכעס, משפשף את ראשו בידו. "אני אל, את יודעת!" היורי בינתיים כבר חייגה את המספר.
"הלו, משטרה?! בבקשה תעזרו לי! יש פה איזה בחור מוזר שקורא לעצמו אל ו..."
"היי היי היי היי, חכי!!! תנתקי!!! איקי היורי!!!" הוא קרא, והיא השתתקה, מנתקת את השיחה.
"איך אתה יודע את שמי...?"
"משאלתך נשמעה חזק וברור." הוא אמר בעודו מעיף מטבע של חמישה יין לאוויר ותופס אותו. היורי נזכרה בדבריה מקודם.
תציל אותי!
"איך קוראים לך?"
"יאטו. ושהגורל יחייך לעברך." הוא אמר לה.
וממש ככה, גורליהם הצטלבו.
"אה, והנה העודף שלך." הוא אמר והושיט לה את הארנק שלה, בו היו מספר מטבעות וכרטיס עם פרטים אישיים.
"ג... גנב!" היא קראה בכעס וחטפה מידו את הארנק.

זה הכל להפעם! מקווה שניהנתם!