להבה שמורה

פרק עשירי

"בואי" יד גסה שלחה אות זוהר מהחלום שהייתה שרויה בו והקימה אותה על רגליה.

"מ מה קורה כאן?" היא גמגמה לאחר ששמה לב שהורידו לה את כל הקשרים ששמרו עליה מרותקת לכיסא.

"פחות שאלות יותר טוב" הוא השיב בקצרה.

"מי אתה?"

"טובי" חיוך זחוח עלה על פניו, טוב- אז זאת שאלה שמותר לשאול.

הם הלכו בשתיקה חוצים מסדרונות מלאים בשטיחים אדומים. זוהר הופתעה לגלות שהיא הייתה ממש בתוך הארמון ולא באיזה תא אסירים עלוב בתוך הכלא של הארמון.

לאחר מספר דקות והרבה מסדרונות טובי נעצר מול דלת גדולה בצבע זהב. זוהר הביטה בו במבט שואל והוא משך בכתפיו ודפק בדלת.

"מי שם?" קול בקע מעברה השני.

"זה טובי והיא" הוא ענה ולא ביטא את שמה.

הדלת נפתחה לרווחה כשמשני צידיה עמדו שומרים חמושים בסכינים ארוכות. זוהר הייתה מבוהלת, רוצים להרוג אותה?

"רק היא יכולה להיכנס" אמר אחד מהם וטובי הנהן.

"בילוי נעים!" הוא קרץ לה ופנה ללכת "אני אחזור לקחת אותך תכף." אמר ונעלם לצידו השני של המסדרון.

"בואי" דמות של אישה יפהפיה צצה ממקום כלשהו בחדר ותפסה בכתפה בעדינות, מסמנת לה לאן לפנות.

הן נכנסו עמוק יותר ויותר בתוך החדר עד שהגיעו לחדרון קטן שנסגר בווילון תחרה יחסית אטום.

"כבודו, היא כאן." אמרה האישה וחיכתה לתשובה מעברו השני של הווילון. הווילון נפתח לרווחה ומול פניה של צוהר ניצב הנסיך בכבודו ובעצמו, לבוש בהוד והדר שלא כמו בתא האסירים.

תשאירי אותה כאן ותוציאו את כולם מהחדר" הוא הורה ופנה לעבר כיסה בצידו השני של החדר- לא ליד הדלת. כשהבחין שזוהר לא הולכת אחריו הוא הסתובב ושאל "נו, את לא באה?". זוהר הנהנה נמרצות והזדרזה אחריו.

בינתיים כל הנוכחים בחדר שהיו שם וחייכו חיוכים קטנים לעברה ולעבר הנסיך הזדרזו לצאת החוצה ולהשאיר את שניהם לבד. זוהר נלחצה, מה הוא רוצה ממנה?

"תשמעי," הוא אמר וחייך חיוך קטן.

היא נדרכה.

"מהיום את שלי." זוהר הייתה המומה.

רגע, מה? "מה?"

הוא ציחקק קצת למראה המבט המבועת שעלה לה על הפרצוף והמשיך "החדר שלך הוא החדר שצמוד לשלי, כשאני קורה לך את מגיעה ישר. את עושה כל מה שאני אומר ולא לובשת את הסמרטוטים האלה." הוא אמר והדגיש את הלא בחומרה.

"א אבל אלה הבגדים שלי" היא גימגמה.

"נכון, ובדיוק בגלל זה שלחתי את ליזה שתקנה לך בגדים הולמים לנסיכה." מבט של השתאות עלה על פניה. דבר הצחיק את הנסיך כל כך שהוא לא הצליח להפסיק לצחוק למשך כמה רגעים.

"מ מה?" היא שאלה לא מבינה מה הסיפור שלו.

"את מצחיקה אותי, זה הכל!" הוא ענה בפשטות. "את לא הולכת להיות נסיכה, אני לא הולך להכתיר אותך. את בסך הכל עוזרת. זה אומר שכשאני צריך עזרה מכל סוג שהיא את מצייצבת לעבודה. ואני לא רוצה שתתלבשי כמו כל הבנות הזולות האלה, כי את לא כזאת." הוא ענה בגיחוך.

זוהר שתקה וניסתה לעכל את כל מה שאמר לה עד עכשיו. היא לא ממש הצליחה. הא לא הבינה למה הכוונה שהיא שלו. היא הצטמררה רק מהגיית ההגדרה הזאת בראשה.

הנסיך חייך לעצמו והוסיף "ועכשיו תתחילי במשימה הראשונה שלך." הוא עצר ובחן את פניה וראה את המצוקה שנשקפת מהן.

"ליזה תבוא ותעזור לך להתקלח להתלבש ובקיצור להתארגן, ומיד לאחר מכן נשלח מישהו שיבוא לקרוא לך לחדר האוכל.

הארוחה בשעה שבע בדיוק. אני דורש שלא תאחרי. את תאכלי איתנו." הוא אמר ובזה סיים.

"משוחררת".