להבה שמורה

פרק אחד עשר

"בואי" האישה שהתגלתה כליזה משכה אותה מהחדר בחיוך וחיבקה אותה חזק. זוהר הרגישה כל כך מאויימת במקום הזה, ופתאום  ליזה הופיע לה משום מקום כמו מלאך משמיים.

הן הלכו בדממה לעבר החדר וליזה פתחה אותו בעזרת צרור מפתחות שהוציאה מכיסה.

"וואו" נפלטה לה קריאת התפעלות כשפתחה את הדלת. ליזה חייכה.

"קיוויתי שתאהבי" היא ענתה בפשטות.

בתמורה זוהר העניקה לה חיבוק גדול ופנתה שוב לבחון את החדר.

מהחד היו שלוש יציאות- שתים בעלות וילונות אדומים נוצצים ואחת בעלת דלת אדומה בגוון זהה לזה של הווילונות.

היא פנתה להציץ בכל אחת מהן לאחר אישור של ליזה והופתעה לגלות שאחד הווילונות מוביל לחדר ארונות ענק מלא בבגדים עד אפס מקום, והווילון השני מסתיר מאחוריו חדר הלבשה ממוסגר במראות בכל קירותיו וידית כסופה מחוברת לאורך כל החדרון בגובה מותנה. 

היה שם ספסל קטן בקצה של החדר ובזה זה נגמר. חדרון נחמד.

היא יצאה מהחדרון ופנתה לעבר הדלת האדומה.

מאחוריה היה חדר אמבטיה עצום שכלל שירותים וכיור מרשים, חדר שלא ניתן לתאר במילים.

פרחים כסופים צוירו ביד אמן על הקירות הבהירים, והרצפה עשויה במרצפות בגוון אפור שתאם לפרחים.

השירותים הכיור והארונית שמתחתיו תאמו בצבעם לקיר וכך גם כל האביזרים בחדר.

בחדר הייתה אמבטיה גדולה וטוש כסוף שרק קרא שיפתחו את הברז ויתנו למים לפרוץ מבעדו.

החדר הזה הזכיר לה עד כמה היא רוצה להתנקות מהלכלוך שתפס אותה בזמן האחרון כיוון שלא התקלה מאז שחטפו אותה אל המקום הזה.

"בואי" אמרה ליזה וניגשה לאמבטיה פותחת את הברז.

האמבטיה התחילה להתמלא במים ולאחר כמה בקבוקים שליזה שפכה לתוכה היא התחילה להתמלא בניחוח קסום וקצף רך.

היא הורתה לזוהר לפשוט את בגדיה ולהניח אותם בפינה. לאחר שהיא נכנסה לתוך האמבטיה הסתובבה ליזה ולקחה את הבגדים מהחדר. לאחר מספר דקות בהם זוהר כמעט נרדמה, ליזה נכנסה לחדר עם חלוק לבן מקופל בין ידיה.

היא הגישה לזוהר ספוג והורתה לה להתנקות טוב. "תקראי לי כשתצטרכי עזרה עם הגב" היא סיימה ויצאה החדרון.

************

טפיפות עקבים נשמעו לאורך המסדרון. אנשים עצרו והביטו בהשתאות בנסיכה החדשה ובמלווה החדשה שלה.

היו שמועות שהתרוצצו בארמון שהנסיך רוצה להפוך את השבויה לנסיכה, אך אף אחד לא האמין לכך עד שראה במו עיניו את הנסיכה הולכת לאורך המסדרון בגב זקוף, לבושה בשמלה ארוכה בעלת שרוולים בצבע אפור כסוף. על השמלה נרקמו פרחים אדומים שתאמו לצבע שיער ראשה ועיניה. וס שחור ודק הדגיש את עיניה ושפתיה נראו כאילו איש לא נגע בהן מעולם מאז יצר אותן  אלוקים- מושלמות.

זוהר וליזה נכנסו לחדר הגדול והתיישבו על יד השולחן.

לאחר מספר דקות הנסיך  נכנס גם הוא לחדר והתיישב בראש השולחן.

"אז מה? בחיים לא ראית שולחן מלכים?" הוא שאל בגיחוך למראה מבטה של זוהר.

"ראיתי. אז מה?" 

"לא יודע. נראה כאילו את עוד שניה בורחת מפה בגלל כמות האוכל שיש כאן. תרגעי" הוא הורה לה.

לאחר מספר דקות בהן עוד הביטה בחשש על המאכלים המוזרים בשולחן הגדול, היא אזרה אומץ וטעמה את הדבר הראשון שראתה. זה היה נחמד. פתאום היא גילתה עד כמה היא רעבה.

היא אכלה ואכלה ובטעות התלכלכה מהיין ששתתה ובטעות נשפך לה על החולצה.

"אז מה?" פנה אליה הנסיך עם חיוך שיכור משלו "ספרי לי קצת על עצמך." הוא קבע.

"טוב. אמ.." היא אמרה כשחשבה מה היא יכולה להגיד, אבל הרי הכל מותר! מה יקרה אם תספר לו משהו?.

"אני חיה לבד, אמא שלי מתה לפני כמה שנים.

האש מדברת אליי" 

"עכשיו תורך." היא אמרה לאחר כמה דקות של ציפייה שידבר גם הוא.

"אבא שלי המלך, אני נסיך" הוא אמר וצחק צחוק גדול.

"חה חה חה" היא אמרה והתנודדה על רגליה כשניסתה לקום וכך שפכה על עצמה עוד קצת מהיין שהחזיקה בידה.

ליזה הביטה בה במבט מודאג. פתאום היא הבינה עד כמה שברירית הילדה הזאת יכולה להיות. היא לא יכולה לפגוע בה בשום צורה שהיא, ובטח שלא לזמן את אימה מהמתים. לא בדמיון ולא במציאות.

"בואי"  היא אמרה לה. "הולכים לחדר" ותפסה בידה מנסה לייצב אותה.