פרק 17

559 21 0
                                    


נקודת מבט:קלסי

החושך הגיעה ואיתו החוסר סבלנות
אני לא יודעת אם האינדיאני הזה מבין אבל אני לא שוכבת פה במיטה בחדר במלון עם קוקטייל ביד, אני יושבת כאשר לידי שוכב בן אדם אשר נמצא בין חיים למוות והדבר היחיד שחוסם את דמו זה כף ידי עם בד שממזמן מלא בדם ובאמת שאין לי מושג איך ליעם שרד עד עכשיו?! הוא באמת בן אדם חזק.
לפתע שמעתי צעדים מתקרבים למקום בו אני נמצאת , אני מקווה שזה האינדיאני ולא עוד משוגע שמנסה לאנוס אותי .
הם היו שתיים עמדו מחוץ לסורגים
"את יכולה לקרב אותו לפה?" שאל האינדיאני
"אני ינסה"אמרתי
ליעם פאקינג גדול ושרירי אבל אני לא יביא לו למות בגלל החוסר כוח פיזי שלי אז אספתי את כל הכוח שנותר בי וקירבתי אותו הכי קרוב לסורגים שאני יכולה,
לפתע האינדיאני הזקן שהיה ליד זה שעוזר לנו(הרופא) אמר משהו לא ברור
הוא היה נראה קצת מפחיד במיוחד כאשר נוצה תקועה לו בין החורים של האף
הוא החזיק סלסלה מוזרה עם כל מיני שיקויים בפנים.
"אני לא מבינה אותו"אמרתי
"הוא שואל ממתי הוא מעולף"ענה
"הוא מעולף מאתמול בלילה , ותגיד לו שהוא איבד הרבה דם ופחדתי שהפצע יזדהם אז שפחתי עליו ממש קצת אלכוהול שהיה לי וסגרתי עם הבד הזה"הראתי לו את החולצה ספוגת דם
האינדיאני התחיל לומר לזקן את מה שאמרתי בשפה שלהם
והזקן הנהן , לאחר מכן התחיל לחפש משהו בסלסלה המפחידה שלו הוא הוציא חומר ירוק .כאשר פתח את הפקק ריח מחליא יצא מהחומר
"מה זה?"שאלתי
"זה עשוי מצמחים מיוחדים שגודלים פה , זה טוב נגד זיהום וזירוז החלמת הפצע"ענה
"הא אוקי "אמרתי ונתתי לזקן להמשיך בעבודתו הוא ניקה את ליעם עם בד שהרטיב במים ולאחר מכן מרח את המישחה , לקח בד חדש ונקי וקשר מסביב לפצע
"זהו?"שאלתי
"בינתיים כן....אין עוד משהו שאפשר לעשות "אמר
"ומתי הוא יתעורר?"שאלתי
הבחור ישר שאל את הזקן והזקן לקח נוצה הטביל בתוך חומר כלשהו ונתן לליעם להריח את הנוצה
לאחר מספר שניות ליעם התחיל לזוז ופתח את עיניו "איפה אני לעזעזל"אמר בלחץ והתחיל לקום"אחחח" גנח מכאב וחזר לשכב
הזקן העביר לי מים עם ריח חריף שבוודאות לא היה ריח של אלכוהול זה היה משהו שונה...
לקחתי את זה מידיו והסתכלתי על הבחור לא מבינה
בלי מילה נוספת הבחור התחיל להסביר:"אלו מים מטוהרים שהורבבו עם צמח מיוחד שמרגיע כאבים, כאשר יכאב לחבר שלך אז שישתה מיזה שתי לגימות קטנות "אמר והסתכל עליו למספר שניות בודדות
"תודה.....והוא לא חבר שלי"ציינתי
הבחור האינדיאני הסתכל עליי עם עיניו היפות אך לפתע שמענו צעדים חזקים , האינדיאני והזקן הסתכלו זה על זה מבוהלים
"אנחנו חייבים לעוף"אמר לחוץ
לפני שהספקתי להשחיל מילה "ודרך אגב קוראים לי שון-גה" אמר
(הערת הכותבת : שון -כמו שון וגה -עם סגול )
"קלסי" עניתי
"עוד ניפגש "אמר ורץ במהירות עוזר גם לזקן.

At this placeWhere stories live. Discover now