הוא

1

היה בו משהו מושך, לא מובן, וזה סקרן אותי, מעבר למה שציפיתי.

ליטפתי את פניו והנחתי לגופו הלבוש למחצה. ויתרתי על העניין, ויתרתי על התשוקה הבלתי פוסקת וסיפקתי את עצמי בהליכה מתמשכת לאורך הרחוב.

לא יכלתי לתת לג'יי לדעת שלא הצלחתי, שפחדתי, שלקחת חיי אדם נדמה בשבילי כבולשיט ענק ולא היה ביכולתי לעשות דבר כזה חסר התחשבות ונוראי.

הבטן שלי קרקרה, והרעידה את כל הגוף שלי יחד איתה. התחלתי להתקדם אל עבר החוף הקרוב ולא חלף הרבה זמן וכבר המים הגיעו לקרסוליים שלי. רציתי שהים יבלע אותי, אבל לא יכולתי לתת לדבר כזה לקרות.

לא כי אני לא יכולה להסתדר ולשוב, אלא כי התמכרות נוספת לרשימה לא הייתה כוס התה המתוקה והאהובה שלי. הכנסתי את ידי, ושטפתי אתפני. יכולתי לחוש במים מתאדים מפני ומותירים אחריהם מסכת מלח דקיקה, אבל לא היה לי אכפת.

שעתיים לאחר מכן חזרתי לווילה,הדלת הכבדה הייתה פתוחה להפתעתי, ונכנסתי פנימה בזריזות. ג'יי תפס את גופי מאחורה ומשך אותי אליו, יכולתי לחוש בחיוך הנמתח על שפתיו ובנשימותיו החמות מכות בכתפי הימנית.

"מה את חושבת שאת עושה?" הוא צחקק והידק את אחיזתו לבטני. נשכתי את שפתי התחתונה וחייכתי חיוך קצת עקום והרבה מאולץ. אנה, שנכנסה אותו הרגע מהדלת הצדדית הפונה לים, שמוקמה משמאלי, החלה לקרוא באהדה.

"הו, אני לא אפריע, חמודים!" היא עודדה והעיפה את שיערה השטני אחורנית, נכנסת למטבח ומחטטת במקרר, בסופו של דבר מוציאה כמה ירקות ובשר אדום ומתחילה לחתוך בשקט.

"נו, עשית את זה?" ג'יי לחש באוזני והסיט את שיערי מאחוריה. כחכחתי בגרוני והשתחררתי מאחיזתו.

"אנה! אנה, אהובה שלי, מה את מכינה?" הסטתי את הנושא אל הסיר של אנה, שסימנה לי מהמטבח שאני פחות או יותר גמורה. ג'יי תפס את פרק כף ידי, אחיזתו חזקה ממקודם ודי מבהילה.

"לא עשית את זה? אלוהים ישמור, קאיה!" אפשר היה לשמוע את הזעם בקולו, והוא רק התגבר מרגע לרגע. הוא משך אותי, ניסיתי לחמוק מהאחיזה אבל לא בהצלחה.

לאנס ירד במדרגות, לבוש למחצה, וכששם לב לסיטואציה הפריד את ג'יי ממני. עיני נפערו בבהלה, ידעתי שהיה לג'יי את זה, אבל זה היה כל כך מפחיד שקשה היה לי להאמין.

לאנס החל להוביל את ג'יי אל עבר הדלת המובילה אל הים, ג'יי עבר לידי וסינן משהו שקשה היה לי לפענח. כחכחתי בגרוני כאשר יצא, והרמתי את שיערי לקוקו גבוה. דאגתי, בעיקר פחדתי. הבחור חסר ההכרה היו היה גמור ברגע שג'יי הבין שלא הייתי מסוגלת לסמן אותו.

אנה יצאה מהמטבח, אפשר היה לשמוע ולהריח את המאכלים המתבשלים. היא עטפה אותי בזרועותיה והרגיעה אותי קצת. היא ניגשה למטבח ותוך מספר דקות שבה עם כוס, מלאה עד כשלושת רבעי הכוס במים טהורים וצלולים.

כל כך רציתי לצאת.

לטבוע. להרגיש שוב.

"ואז את לא מבינה למה אני רוצה לצאת מפה כבר" מלמלתי בשקט לאחר שלגמתי מכוס המים. אנה הנידה בראשה והתיישבה בכורסה.

"זה לא לעניין, אבל את יודעת, זה ג'יי, ואת אהבת אותו כשידעת שהוא ככה" היא אמרה והרימה את מבטה אלי, העיניים הכחולות- כהות הגדולות שלה בוחנות את מבטי שמנתר מצד אחד לאחר.

גירדתי בראשי.

"בואי נצא הלילה" אנה הציעה לאחר מספר דקות של שתיקה. הנהנתי.

ריי וסדריק לא היו במדינה בכלל, והשאר פשוט שוטטו מעיר לעיר בחיפוש אחר תשובות. הבית היה כמעט ריק, בהתחשב בעובדה שברוב חודשי השנה אין מספיק מקום לכולם גם אם ישנו על הרצפה. הדבר היחיד שאף פעם לא השתנה היו אני, לאנס, ג'יי ואנה.. ואולי עדיף היה שישתנה.

לאחר שאכלנו את ארוחת הערב שאנה בישלה, והשארנו מספיק לשני הבחורים, התארגנו ויצאנו.

הייתי מסופקת ממה שראיתי במראה, מהשמלה השחורה הצמודה שהבליטה את הפיגורה עד לשיער ולאיפור שאנה ארגנה בקלילות.

כשהגענו למועדון, המוזיקה הדהדה בראשנו. אנה הלכה להביא משקאות, ואני נשארתי ליד השירותים, שצלילי האנשים המקיאים הדהדו ברחביהם. נשכתי את שפתי התחתונה.

כאשר חשתי נגיעה קלה , חשתי גם הקלה מסוימת. אנה חזרה.

"אני רוצה את הכוס עם היותר משקה" הסתובבתי ולסתי נשמטה. הפרצוף המוכר, הזיפים שהתאימו ללסת המשורטטת בצורה מושלמת.

"מה את עושה פה?"