נורהגאמי - סיפורו של אל רחוב

פרק אחד עשר - חטא

אחרי השיחה עם יאטו, היורי נשכבה במיטתה והביטה בתקרה, בנסיון להירדם. לפתע היא שמעה את הדלת נפתחת קלות, והפנתה אליה את מבטה. "יוקינה...?"
"מצטער שהערתי אותך..."
"לא לא, זה בסדר. קרה משהו?"
"אממ... אבא שלך כיבה את האור בחדר של אח שלך, ואני... לא הצלחתי להירדם." היורי נזכרה בדבריו של יאטו. יוקינה מפחד מהחושך.
"אה, מצטערת על זה..." היא מלמלה. "טוב, אז אולי תישן איתי?" היא שאלה, ויוקינה קפא. לבו החל לרוץ.
"מ... מה?!"
"גם אני לא הצלחתי להירדם קודם, אז זה בסדר. כנס." היא אמרה בחיוך, מדליקה את מנורת הלילה שלה ומרימה את השמיכה, מורה ליוקינה להיכנס.
"ל-ל-לא! א-א-אבל אני לא...! א-אני לא יכול...!"
"תזדרז, החום ממתחת לשמיכה בורח..." היא אמרה בחיוך, מעודדת אותו להצטרף אליה.
"אבל...!" הוא קרא, אך לשווא. תוך שניות ספורות הוא כבר היה במיטתה של היורי, מכוסה בשמיכה שלה. לבו דהר במרץ, והוא הפנה את מבטו ממנה. הוא היה בפאניקה, והסמיק כמו מטורף. היורי רק צחקקה.
"מזמן לא ישנתי ככה עם מישהו..." היא מלמלה בחיוך, ונשכבה ליד יוקינה, שקפא עם גבו אליה.
יוקינה גם מריח טוב... אני... הריח הזה... אני אוהבת את הריח הזה... היורי חשבה לעצמה, בעוד תמונתו של יאטו עולה למוחה. הוא מריח כל כך טוב... כשאני לצדו, אני תמיד מרגישה בטוחה... אבל היום הייתה הפעם הראשונה, שבאמת חשבתי שהוא מפחיד...
יאטו, יכול להיות שבמציאות אתה בחור מפחיד?
כמה זמן אחר כך, היורי כבר הייתה שקועה בשינה עמוקה, בזמן שיוקינה לא הצליח להירדם. לבו עדיין דהר במרץ, ובפעם הראשונה הוא סובב את ראשו אל עבר היורי. הדבר הראשון שהוא הבחין בו, הייתה החולצה של היורי, שחשפה מעט את החזה שלה. עיניו ננעצו בו, ולבו החל לרוץ אף מהר יותר. לפתע, ללא מחשבה קודמת, יוקינה שלף את אחת מידיו ממתחת לשמיכה והחל לקרב אותה לאט לאט לעבר החזה שלה. פניו היו סנטימטרים משלה, ולרגע הוא לא שלט במעשיו.
"יו... קי... נה..." לפתע הוא שמע קול, והסתובב במהירות לצד השני. זה היה יאטו, שעל פניו נראו כעס והקנטה. יוקינה עמד לצרוח, אך ידו של יאטו סתמה את פיו ויאטו גרר אותו אל מחוץ לחדרה של היורי.
"מ... מה אתה עושה כאן?!"
"המחשבות מלאות האשמה שלך העירו אותי. אתה רק מחמיר את המצב שלי..." יאטו מלמל, ואז תפס בזרועו של יוקינה. "מה בדיוק עמדת לעשות, חתיכת סוטה?"
"ה-היורי אמרה לי להיכנס איתה למיטה!!! אני לא...!" לפתע יאטו הבחין בשעון שהיה על ידו של יוקינה.
אותו השעון שהוא גנב.
"ומאיפה זה הגיע בדיוק?"
"א... אני מצאתי אותו! תעזוב אותי!" יוקינה קרא בכעס, והשתחרר מאחיזתו של יאטו.
"אני מזהיר אותך יוקינה. אם תמשיך לעשות דברים רעים..."
"לא עשיתי כלום!!!" יוקינה קטע אותו. יאטו השתתק.
"בכל מקרה, אתה עוד צעיר מדי בשביל בחורות. בינתיים נראה שתצטרך להסתפק ביפהפה הזה שכאן." יאטו אמר והצביע על עצמו, מחייך אליו חיוך מקניט.
"אתה מגעיל אותי, חתיכת דוחה."
"מה אמרת?!?!"
"מה ששמעת!!! תפסיק להתערב בעניינים שלי!!!" יוקינה קרא, ורץ משם. יאטו נאנח בייאוש.
מה אני מתכוון לעשות לגביו...?