נורהגאמי - סיפורו של אל רחוב

פרק ארבעה עשר - מפגש

"נורה."
"למרות שאני תמיד משגיחה עליך יאטו, אתה הפסקת לזמן אותי... אני נהיית בודדה..." הילדה מלמלה לעבר יאטו. "לפי מצבך הנוכחי, זה מסוכן בשבילך להשתמש בשינקי שלך... הוא לא יציב..." היא אמרה, ואז קמה ממקומה וחיבקה את יאטו מאחורה. "עדיף לך פשוט להיפטר מהילד הזה... אני כאן למענך, אז תשתמש בי. יהיה לך הרבה יותר כוח אם תשתמש בי במקום הילד ההוא." היא קירבה את שפתיה אל אוזנו. "נכון לעכשיו, הוא בלתי ניתן לריסון, הלא כך?"

~~~

כמה בקרים לאחר מכן, האלה בישאמון ישבה בבריכת הרחצה שלה לצד המפל, ונזכרה באירועי הלילה הקודם. חרטה החלה לגעוש בבטנה.
הוא היה פצוע לא קל... לא הייתי צריכה לתת לו לעזוב...
היא נחה כך שעה ארוכה, עד שלבסוף קראה בשמו של קאזומה. הבחור הופיע מיד מעבר לדלת. "כאן לשירותיך, גברתי." הוא אמר.
"בוא לכאן." היא אמרה, והוא פתח את הדלת, יוצא אל בריכת הרחצה. לאלה לא הפריע שהוא ראה אותה בעירום, זה היה קאזומה אחרי הכל. השינקי הנאמן שלה. "דווח." היא הורתה לו, והוא הידק את משקפיו אל גשר האף.
"כן גבירתי." הוא אמר. "עברו שלושה ימים מאז שהשער נפתח. בעזרתם של מספר מקדשים שהסכימו לשתף פעולה, הצלחנו ליצור גבול שמונע מהשער מלהמשיך לגדול. לעומת זאת, יש להיפטר מהפאנטומים שהספיקו כבר להימלט אל עולם החיים."
"האם איתרתם את יאטו?" היא שאל, וקאזומה הביט בה בשתיקה.
"בישאמון..."
"כן?" היא שאלה, אך קאזומה השתתק. "אתה יכול לספר לי. אנחנו לבד כאן." קאזומה התכופף לעברה, ותפס בידו חלק משיערה הרטוב.
"אם תמשיכי לשבת פה ככה עם השיער הרטוב שלך, את תצטנני." בתשובה, בישאמון העיפה לעברו מבט כועס. הוא שחרר את שיערה, ונעמד שוב כשעמד קודם. "יש לי שאלה אחת בלבד, גברתי." הוא אמר, והידק את משקפיו פעם נוספת לגשר האף. "איזה מן קרב זה היה?!"
"הא?"
"נהגת רק בשל הנקמה הפרטית שלך, ללא התחשבות בקוראהא והאחרים. זה היה ממש חסר אחריות מצדך, וינה!"
"מספיק." היא קטעה אותו, ואז קמה מהבריכה. "השער הוא בעדיפות ראשונה כרגע. הרי אני הסיבה למה זה קרה מלכתחילה..." היא מלמלה. "זו אחריותי כרגע להיפטר מכל הפאנטומים." קאזומה כתשובה, חייך חיוך קטן.
"זו הגברת בישאמון שאני מכיר." בישאמון התלבשה במהירות בבגדי צבא, ואז החלה לגייס את השינקי שלה.
"קוראהא, קינוהא, יוגיהא! אקיהא, קארוהא, קאזוהא, טסוגוהא!" כל מי שהיא קראה בשמו הופיע לצדה. "הולכים!"

באותה השעה, היורי וחברותיה לכיתה ישבו וצפו בחדשות דרך הפלאפון הנייד. "היום, בסביבות השעה אחת עשרה בבוקר, בנק מקומי נשדד ע"י..." היורי לא התרכזה בנעשה. היא הייתה שקועה מדי במחשבות.
מאז שקופוקו פתחה את השער ההוא, נראה שכמות הפאנטומים בעיר גדלה באופן משמעותי. הם הסיבה לכל החדשות הנוראיות הללו לאחרונה...? לגבי החור, נראה שבחדשות טוענים שטורנדו הוא זה שהרס את העצים שבחורשה.
אני אמורה להרגיש בטוחה כשאני מסתובבת עם יאטו ויוקינה, אבל הבעיה היא ש...
'יש לפרחח הזה הרבה יותר מדי פיתויים בבית שלך, היורי. בדיוק כמו שחשבתי, הבחור הזה הוא בעיה רצינית...' יאטו אמר לי ביום ההוא, אחרי שהחור נפתח, והוא לקח איתו את יוקינה בטענה שהוא לא רוצה שאחפש אחריהם... אבל אילו פיתויים כבר יכולים להיות בבית שלי?! הוא אפילו סידר את החדר שלו כשביקשתי! על מה יאטו מדבר בכלל?!
יוקינה גם נראה כאילו הוא שונא את זה שיאטו לקח אותו ממני... אני תוהה אם לאלים, שינקי הם רק כלים ולא יותר מזה...יאטו, האם זה הדבר היחיד שמעניין אותך לגבי יוקינה...?