להבה שמורה

פרק שבעה עשר חלק א'

"אנחנו קרובים" אמר הנסיך בשלווה.

"למה אתה אומר את זה?" אחד החיילים שלצידו שאל בהרמת גבה. הכל מסביב עוד היה שחור ורק פס אחד נקי נראה בשמים, פס באמצע הלהבות והרקע הבוער.

פתאום הוא הבין על מה הנסיך דיבר. "אז זה מה שהיא עושה" חיוך הפציע על פניו אך לא להרבה זמן כיוון שהנסיך מיהר לכבות את התלהבותו במשפט קצר בלבד- "זה- גרגיר מול יכולותיה. כלום". הוא עיווה את פרצופו והשתתק המתין לשביל הנקי בשמים שימשיך ויתקרב עוד, אבל זה נשאר תקוע וללא זז.

******

זוהר עמדה במרכז השדה במקום בו גם אש וגם אוויר השתלבו יחדיו והרימה את ידיה לשמים.

"זה לא יכול להימשך!" היא קראה והחלה להסתחרר במקומה במהירות תוך שהיא מתרוממת מעט ממקומה ומרחפת באוויר. בתחילה היא חששה שהנסיך ושותפיו ימצאו אותה, אבל אז היא החליטה לעבור ליקום מקביל. כך תוכל להתנועע בכוכב הזה בלי שיפריעו לה, בחופשיות.

גצים החלו לעלות באוויר הנקי מעשן וקול הלהבות הקרב במהירות רבה גבר וגבר ככל שהתאמצה יותר. מסביבה של זוהר נסגר מעגל שקוף שמסביבו הכל בער. מעליו ומתחתיו.

זוהר פתחה עיניים וגילתה את הנסיך עומד מולה ומבטו זועם.

אנשים זועמים זה לא היה דברים שהיא אהבה. ביחוד כשמדובר בנסיך שלא ברור מה הוא רוצה ממנה, או בלהבות שמכבדות אותה אבל לא עוזרות.

"מה את חושבת לעצמך שאת עושה פה?!" קולו ניסה להיות מאופק אך היה ברור שהזעם מבעבע בתוכו ויפרוץ ברגע שיקבל את האישור לכך.

"מה אני חושבת?" זוהר שאלה בתמימות.

"די להתחכם! תעני לי עכשיו"

"אני חוזרת הביתה" היא ענתה בפשטות והתחילה ללכת.

"לא" הוא תפס בידה. "את ממש לא הולכת".

"תעזוב אותי" עכשיו טון קריר התגנב לקולה, היא הבינה שלא תוכל לעמוד מולו עוד זמן רב ותיאלץ לברוח בדרך אחרת.

הוא לא ענה ורק חייך בקרירות גדולה משלה. הנהון קל מצידו גרם לה להרגיש תפיסה גדולה משלו בידיה והבינה כי הורה לחייליו לתפוס אותה כדי שלא תוכל להזיק לאדם.

"אם ככה אתה רוצה אז ככה נשחק" הזעם התחיל לבעבע בתוכה, תחושת יגון ובושה שלא חוותה מעודה.

היא עצמה את עיניה למספר שניות ודמיינה אש פורצת מבין ידיה. כיוון שהיו סגורות מאחורי גבה, האופן בו עלתה לאוויר היה כשל טיל ששילחו לשמים עם להבה גדולה. היא הייתה מרוצה מהאופן בו הצליחה לתפוש מרחק, אך שמרה על מרחק בטוח ממנו בכך שיצרה לעצמה ענן עליו נחתה ברוגע.

ידיה שעוד עלו בלהבות נשלחו אל מעל ראשה ומעבר לו וירו סילון אש ישירות לעברו של הנסיך.

כאן היה זמנה של זוהר להיעשות מופתעת, כיוון שמעולם לא דמיינה שלנסיך יהיו כוחות מעבר לשכל המועט ששלט בקדקודו והיכולות הגופניות הבסיסיות בלבד הדרושות ללוחם.

הנסיך טס במהירות לכיוונה כששלח את ידיו לאוויר תוך שהוא יוצר כדור בצורת ידיו. באמצעות מחשבה בלבד ועצימת העיניים למספר שיות מספרו של הנסיך הוכפל השתלש והתרבע, והפך להמוני כפילים שהקיפו אותה מכל עבר.

זוהר נכנסה ללחץ. ידיה כבולות, זה רק עניין של זמן עד שתיתפס ותילקח בחזרה לשבי בארמון המלך המפואר.

__________________________

היי

שמעו, אני בלחץ לימודי ועוד כל מיני דברים שלא כל כך מאפשרים לי לכתוב בתדירות גבוהה.

מבטיחה שנסה להעלות כבר השבוע את החלק השני של הפרק, ובכל מקרה העלתי את זה כי אני יודעת שלא העלתי מלא זמן... (יש לי בחמישי מבחן ע נ ק י בתנך ומייד בראשון אחד ענקי בספרות, אז תאהבו אותי ותסלחו לי על חוסר ההתחשבות:)

מתגעגעת :)