Trapped (boy x boy)

פרק 14

תודה לכל מי שעדיין פה, רק שתדעו שהעניינים הולכים להתחמם קצת בקרוב...
לעזאזל קררר ממתי קר בישראל בכלל?!
טוב נו, לא נחפור לכם... תהנו ותגיבו המון! זה באמת רק דוחף אותי, לדוגמא היום לפני כמה זמן מישהו/י הגיב/ה לאחד הסיפורים שלי והנני כאן, כותבת. (כותבת אולי לא לסיפור שהגיבו עליו אבל תתעלמו מהפרט השולי הזה)
תהנו וחנוכה שמחחחחחחחחח!!!!!!!
פרק 14
ג׳סי דיברה איתי לפני כמה שעות וסיפרתי לה מה קרה, היא אמרה שזה בסדר והכל יהיה טוב, אבל אני לא מאמין לה, חוץ מזה היא גם אמרה שהיא לא רוצה ׳להכביד׳ עלי ולכן כרגע היא ישנה אצל חברתה, אלה. גם כן חברה, אני יודע שהיא אוהבת אותה.
״יפה שלי, בוא.״ ג׳ייס תפס אותי והרים אותי מעליו, ישבנו על הספה, דמעות ממלאות את עיניי והציפייה לחדשות הטובות לא עוזבת אותי.
״ג׳ייס, א-אני הייתי כל כך מגעיל אליהם, הם רצו ל-לעזור לי.״ יבבתי, מתחפר בחזהו ומסניף את ריחו לריאותי.
איפה ההתנגדות שלי אליו? החדות? משהו? לא הייתי הומופוב לפני שהוא הגיע?
אלוהים אדירים אני פאקינג מטומטם.
״ריאן, בייב, תפסיק לענות את עצמך, בוא, אולי נכין משהו לאכול.״ הוא משך אותי איתו, נעמד וכך גם אני, מנקה את דמעותי בשרוול החולצה. ״אני לא צריך לאכול. בוא נחזור לשבת.״ משכתי בכתפיי וניסיתי למשוך אותו בחזרה לישיבה, אהבתי את חום גופו, הוא היה מנחם וכשעזב אותי או התרחק הרגשתי גל קור. אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי.
״לא!״ ג׳ייס כמעט צעק, כשהבטתי לכיוונו ראיתי את עיניו רושפות בזעם, אגרופיו נקפצו וגופו התאבן, שריריו המתוחים גורמים לי להשפיל מבט לכיוונם. הם כל כך יפים. אבל מה קורה פה? (הערת הכותבת- חה גם חרמן וגם מבולבל)
״אמ- א-אוקי... אז אל תשב.״ לחשתי בגמגום והתכרבלתי לכיוון השקע החם שיצר בספה. ״אתה אוכל.״ קולו נשמע החלטי וזה נראה כאילו אם לא אוכל הוא יאכיל אותי בעצמו.
״למה מה יקרה אם לא אוכל, תאכיל אותי?״ גיחכתי, אך זה לא נראה כי הוא היה משועשע ממה שאמרתי. ״כן.״ תשובתו גרמה לי לפעור עיניים ולהחזיר את מבטי, שטייל על גופו, לעיניו. ״מ-מה?״
״אתה אוכל, בייב, עכשיו, אז תקום, כי אם לא, אני אקים אותך.״ בחנתי אותו עוד מספר שניות, כדי לבדוק אם הוא אכן רציני וכשהבנתי שכן, התרוממתי. ״מה אוכלים?״
״מה אתה רוצה לאכול?״ שאל בזמן שתפס בידי וגרר אותי למטבח. ״לא יודע.. מה אתה יודע להכין?״
״הכל.״ הכל? באמת? טוב, בוא נבחן את זה. ״אני אוהב סופלה וגם אני אשמח לאיזה כריך גדול עם חסה, עגבניות ורוטב חריף, ביתי כמובן, עם קצת מיונז וחרדל.. אה כן, ולערב אני רוצה סטייק עם פרגיות, שלא מבושלות יותר מדיי אבל גם לא נעות, בסלט גם בצל ואני צריך גם שמן זית, מלח וסומק. (-הערת הכותבת: זה מין תבלין..) אתה חושב שתוכל להכין לי את זה, בייב?״ התגרתי בו, אני לא אוהב מה׳הזמנה׳ שלי הרבה דברים, אבל אם הוא כל כך חושב שהוא טוב בבישול, מה אכפת לי שיהנה מכמה שעות של הכנת אוכל. מגיע לו, גם כן, מתנשא.
״כן, כן, בטח..״ עיניו הפעורות והבעת הבלבול שעל פניו גרמו לי לצחקק, בלב כמובן. הפרצוף שלי נשאר עדיין אדיש. ״טוב, אז נראה לי שכדאי שנתחיל בעבודה.״ הוא קרא, מוחא כפיים בהתלהבות וניגש למצוא מתכונים באינטרנט. ואו, לא חשבתי שהוא יתלהב כל כך.
״אמ.. טוב אם לא אכפת לך, אני הולך לשבת.״ רצתי למקום החם שלי על הספה, מקווה שהוא עדיין חם וריחו של ג׳ייס עדיין ספוג בו. הוא ספוג בו! חייכתי לעצמי בשמחה ותפסתי שמיכה שהייתה בקרבת מקום, מתחפר בתוכה.
כעבור מספר שעות, בעוד אני יושב עם הספר שלי ביד, ג׳ייס צעק לי לבוא לשולחן ואני רק רציתי לברוח.
מה אני אעשה עכשיו? איך אני אגמור את כל כמות האוכל הזו? ואם האוכל לא יצא טעים?
״כ-כן, אני בא!!״ קראתי ומיהרתי לשולחן, רואה את הכל מסודר בשבילי. אלוהים אני כל כך שמח שהוא פה איתי, אבל לעזאזל, איך אני אסיים את כל האוכל הזה שנראה כל כך טעים??
״ג׳ייס... איך אני אסיים את כל זה?״ לחשתי, הבטן שלי לא עד כדיי כך גדולה.
״אתה אמרת שאתה רוצה, אתה תסיים.״ הוא הודיע לי בחגיגיות. אוי אלוהים, למה הכנסתי את עצמי?
״אמ- כן, בטח.״ אמרתי והתיישבתי.
״מעולה, אז קדימה, יש כאן את הכריך, ואז תאכל את הסופלה, לערב יש לך את הסטייק שביקשת והפרגיות, אה כן, והסלט!״ ג׳ייס דיבר מהר, עיניו עוקבות אחריי תנועות הידיים שלי, ומחכות לראות את תגובתי כשאטעם מה שהכין.
״ואו ג׳ייס, זה מעולה!״ קראתי בהתלהבות, לרוב אני לא אוהב מיונז או חרדל או חסה, אבל מה שהוא הכין היה פשוט מדהים!
״אממממ... כן, הוספתי ושיניתי כמה דברים ממה שאמרת, אבל אני רואה שאתה אוהב את זה בכל זאת.״ הוא חייך חיוך רחב לכיווני, שיניו הלבנות והישרות נגלות אליי. הוא כל כך יפה אלוהים, השיער הבלונדיני שלו נופל על פניו ברכות ועיניו הירוקות נראות שמחות ודואגות, את גופו בכלל אי אפשר לתאר, הוא כולו כל כך יפה, עוצר נשימה כמעט.
״אתה מדהים.״ הוא פלט ורק עכשיו חלחל לתודעתי שהוא בחן אותי בעצמו. הסמקתי מייד. ״תודה, גם אתה.״ חייכתי אליו חיוך קטן. היה שקט לכמה רגעים ואני המשכתי לאכול בתאבון. ״האוכל מצויין, ג׳ייס.״ החמאתי לו בחיוך ובפה מלא. הוא צחקק בתגובה, ״תסיים לאכול אני רוצה לישון שנת צהריים איתך.״ הוא ישן שנת צהריים? ״אתה ישן שנת צהריים?״ הוא חייך חיוך זדוני לכיווני, הוא זומם משהו. ״בוא נגיד, שזה שם קוד להתמזמזות.״