//Another//

Chapter 5

שכבתי על הספה בשורט קצר וגופייה ביתית רגילה, שתיתי כוס תה שחור וזפזפתי בין ערוצי הטלוויזיה. בסופו של דבר עצרתי על הפרק האחרון של האנטומיה של גריי.

עכשיו כבר יום שישי בערב, כבר עברו שלושה ימים מאז המסיבה. באוניברסיטה, היחסים בייני לבין המורה דרק נהיו מתוחים. הוא מחייך וקורץ אליי כל פעם שתופס את מבטי.

לפתע, הטלפון שלי רוטט.
הודעת ווצאפ מיוליה.

יוליה: היי כריס... אני יכולה לבוא אלייך?

אני: "כמובן, קרה משהו?"

יוליה: "אני אספר לך. אני אבוא אלייך בעוד כמה דקות..." שלחה, ויצאה.

מארק לא בבית. הוא טס לביקור משפחתי שבקנדה לחודש.
כעבור כעשר דקות, נשמעה דפיקה בדלת.
פתחתי את המנעול.
יוליה.
יוליה עם הגוף שלה והרגליים הארוכות שלה בשורט קצרצר וגופייה צמודה.
יוליה עומדת פה מולי. אפילו מארק יהפוך לסטרייט.
היא הייתה עם מזוודה גדולה, ונראתה עצובה מתמיד.

"כריס?" קטעה אותי יוליה ממחשבותיי.
"היי.." חייכתי. "תכנסי." אמרתי, ונתתי לה להכנס. היא התיישבה על הספה.
האופטימיות שלה, שקורנת ממנה מידי יום, נעלמה כלא הייתה, והיא שיחקה בעצב בקצות שיערה הבלונדיני.

"יוליה," התיישבתי לצדה. "מה קרה?" שאלתי.
"אני... אני מסתירה את זה כבר הרבה זמן... ואני רוצה לשתף את זה עם מישהו..." מלמלה. "אני בקושי מכירה אותך. אבל אני רוצה לספר את זה דווקא לך." אמרה, והסתכלה עליי בעיניה הכחולות.
מעולם לא שמתי לב עד כמה יפהפיות ועמוקות עיניה...
"שפכי." אמרתי, וליטפתי את גבה על מנת להרגיע אותה.

"אז... כשהייתי בת 18 עברתי לפה מרוסיה, לגמרי לבד, כדי ללכת לאוניברסיטה. אז ההורים שלי ממש נעלבו עלי, ולא רצו לדבר איתי, כששמעו שאני עוזבת. הם אפילו לא באו לשדה התעופה... אבל לא זה. אז לקחתי את כל הכסף שהיה לי, וטסתי. שכרתי דירה, פה לא רחוק.
בגלל שהאוניברסיטה ממש יקרה, נגמר לי כל הכסף, ואני כבר כמה חודשים לא שילמתי דמי שכירות. אז בעל הדירה העיף אותי..." היא מלמלה.

"אז רציתי לשאול... אני יכולה לגור אצלך כמה זמן? רק עד שאני אמצא כסף לדירה! אני אלך לעבוד כמלצרית..." התחננה.
"בסדר." אמרתי, ולא חשבתי פעמיים.
"תודה!" צעקה יוליה, וקפצה עלי בחיבוק על הספה.
צחקתי בקול רם, וכך גם יוליה כשהיא מוחצת אותי תחת גופה. היא התרוממה ממני, וקמתי.
"טוב, בואי אני אראה לך את החדר שלך." אמרתי בחיוך, מובילה אותה אחרי לחדר של מארק, שנמצא בחדר מולי. יוליה דשדשה מאחורי במהירות, ורעש גלגלי המזוודה נשמע בחלל הדירה.

"וואו, כריס, תודה. זה באמת לא מובן מאליו..." מלמלה יוליה, והתיישבה על המיטה.
"רק רגע, מי גר פה?" שאלה.
"ידיד ילדות ממש טוב שלי. אנחנו מכירים מגיל אפס." חייכתי. "הוא טס למשפחתו לחודש." אמרתי.
"מה... לא! הוא סוטה? הוא יסתכל לי במקלחת! הוא לא יסכים לי לישון פה..." התחילה יוליה להלחץ, וקמה במהירות מהמיטה.

"אל תדאגי, הוא גיי. בחלום בלהות הכי מפחיד שלו את תאנסי אותו, ולא ההפך." צחקקתי, ויוליה גם.
"טוב, אז אני אתמקם בנתיים." אמרה, וחייכה.
"אוקיי, אשאיר אותך פה, אני צריכה לעשות פרוייקט כלשהו. תסתדרי?" שאלתי, והיא הנהנה. חזרתי לחדרי, וסדגרתי מאחורי את הדלת.

כתבתי למארק הודעת מסנג'ר.

"יוליה, הרוסיה הבלונדינית שסיפרתי לך עליה, ישנה אצלנו. רק שתדע."

"רק שלא תגנוב את ניקולאס כשאחזור." החזיר הודעה, לאחר כמה שניות. ניקולאס, זהו הבן זוג של מארק. הם ביחד עוד מאז התיכון. צחקקתי לעצמי, והלכתי לעשות את הפרוייקט.

לאחר כשעתיים, כשסיימתי את העבודה, החלפתי לפיג'מה, וצחצחתי את שיניי.
"לילה טוב!" צעקתי בקול רם ליוליה, וקולי הדהד ברחבי הדירה, אך אף אחד לא ענה.
"יוליה?" קראתי להת והלכתי לחדרה.

היא ישנה, כשהיא ממוטטת על המיטה, עדיין בבגדי רחוב, כשמזוודה ריקה זרוקה בצד, ובגדיה מסודקים בקפידה בארון הפתוח. חייכתי לעצמי חיוך קטן, ולא רציתי להעיר אותה. כיסיתי אותה בשמיכה חמימה, שלא תתקרר, ופתחתי את החלון, שייכנס קצת אוויר.

חזרתי לחדרי, והלכתי לישון.

***

קרני השמש הבוהקות פוגעות ישר בעיניי, מכריחות אותי לפתוח אותן, ולקום. עברתי ממצב שכיבה לישיבה, ופיהקתי.
טוב, לפחות יום שבת היום...
התקדמתי לכיוון חדבר האמבטיה, על מנת לעשות מקלחת קרה, להתרענן ולהתעורר כמו שצריך.

הורדתי את הפיג'מה, ונכנסתי מתחת לזרם המים, נרתעת תחילה ממגע המים הקרירים, אך מתרגלת במהירות. לאחר שסיימתי, יצאתי ועטפתי את גופי במגבת רכה.

התחלתי להרגיש ריחות טעימים באים מכיוון המטבח. נעלתי במהירות את נעלי הבית, והתקדמתי למטבח. ראיתי את יוליה באוזניות, מנענעת בגופה לקצב המוזיקה ושרה חרישית מתחת לאפה, בזמן שהיא מכינה ארוחה. הבטתי בשולחן, וראיתי שהיא הכינה בלינצ'סים, ועכשיו היא בדיוק הופכת אחד.

"יוליה?" התקדמתי לעברה, נוגעת בכתפה. היא הסתובבה אלי בבהלה, אך פניה נהיו רגועות כשראתה שזאת אני.
"די, כריסטינה! הבהלת אותי." אמרה תוך צחקוק קטן, שמה את הבלינצ'ס המטוגן על הצלחת.

"למה הכנת את כל זה?" שאלתי.
"אני תמיד בימי שבת בבקרים אוהבת להכין בלינצ'סים, פנקייקים או משהו בסגנון. הייתה לי גם בבית הקודמת מכונה להכנת וופלים בלגים, והכנתי אותם מלא, אבל היא כבר הייתה ישנה, וזרקתי אותה." אמרה בחיוך, מוזגת קצת מהבלילה למחבת.

"וואו... את כנראה ממש אוהבת את כל הקטע הזה." אמרתי, ולקחתי לעצמי בלינצ'ס אחד, אוכלת ונענגת על כל רגע.
"כן... סבתא שלי הכינה ממש טוב, היא הייתה בשלנית ממש מקצועית, ולמדתי ממנה. עכשיו היא כבר פחות מבשלת, אלא רק לעצמה, נהנת מהפנסיה כל רגע." אמרה, והחזירה את הבלינצ'ס האחרון לצלחת, מכבה את הגז ושמה את המחבת ישר למדיח

"יפה. אז בואי נאכל." חייכתי, והתיחשבנו בשולחן.

***

היוש!
אני ממש מצטערת שלא העלתי פרק הרבה זמן, פשוט אני בדיוק הייתי בתקופת מבחנים ענקית, וכמעט כל יום-יומיים היה לי מבחן או בוחן... אז לקראת ראש השנה החדשה, אני אעלה שני פרקים! אחד עכשיו, ואחד קצת מאוחר יותר...

אז ראש השנה שמח! הו הו הו(תדמיינו שזה הקולות של סנטה)!
לאב יו!