Patient №119 (Harry Styles AU)

19

״לא עשיתי שום דבר!" אני צועקת כשהוא חטף את הבקבוק מהיד שלי ואוחז בפרקי ידיי בזמן שיורד על ברכיו מולי. "תעזוב אותי!"

"בריט תרגעי! תפסיקי!" הוא צועק – הפנים שלו מטושטשות מכמות הדמעות שבעיניי שנופלות במורד לחיי.

"תן לי ללכת," אני מתחנת והוא מנער אותי.

"מה עשית?!"

"שום דבר! שום דבר אני נשבעת!" אני צועקת בזמן שאני משפילה את ראשי והוא מושך את פניו לפניי.

"הכדורים!"

"היה לי כאב ראש הארי! לך תזדיין!" אני צווחת והוא מרים את גבותיו בזמן ששיחרר אותי אותי והשפיל את מבטו לרצפה.

"אני מצטער בריט, חשבתי שהיית בדייט איתו – אני חשבתי-"

"חשבת לא נכון!" אני צועקת והוא רוגז, העיניים שלו נפוחות כשהוא מושך באפו.

"ובכן אני מצטער, אין עוד משהו שאני יכול להגיד. אני לא רוצה לסיים – את זה," הוא אומר בזמן שהוא מצביע בנינו.

"אתה לא מבין כמה אני אוהבת אותך, הארי," אני אומרת כשאני מנידה בראשי בחוסר אמונה ומרימה את מבטי לשמים.

"את יודעת כמה אני אוהב אותך נכון? אני אוהב אותך כל כך ואני תמיד אהיה כאן בשבילך," הוא אומר כשהוא לוקח את ידי ואני מביאה את ידינו לשפתיי בזמן שאני בוכה לתוכם.

"אבל אני אדם נוראי," אני אומרת והוא מקמט את מצחו. "תראה מה קרה לך."

"זאת הייתה הבחירה שלי."

"בגלל הבחירה המטופשת שלי – אני כל כך טיפשה," אני בוכה והוא מושך באפו, צופה בי בוכה לתוך ידיו בזמן שהאגודלים שלו מנגבים את הדמעות שלי.

אנחנו יושבים בספסל שבפארק, דמעות נופלות מעינינו והלבבות שלנו נשרכים יחד, אני לא יכולה שלא לדעת – איכשהו – שהנשמות שלנו הן אחת. (-איכס כמה קיטשיות תירו בעצמכם)

"התאהבת בי בכזאת קלות עם כל מה שמסביבך, אבל לא יכולת להתאהב בשום דבר שבתוכך. ואת תוהה למה את כל כך לבד," הוא אומר ואני מושכת באפי, נותנת לו לנשק קלות את המצח שלי, משאיר את שפתיו על העור שלי כמה שיותר זמן.

"אני מצטערת שאני חברה נוראית."

"את לא חברה נוראית – את החברה האחת והיחידה שלי ואת החברה הכי טובה שאפשר לבקש."

"אתה החבר הכי טוב שאני אי פעם אוכל לבקש." אני מושכת באפי והוא מחייך, מה שגורם גם לי לחייך.

"עכשיו – הכדורים." הוא אומר מסוקרן ואני מנידה בראשי.

"לא עשיתי שום דבר אני נשבעת, חשבתי על זה אבל נשארו לי רק שתיים אז-" אני מושכת בכתפיי והוא מנשק אותי חזק.