Friday Night Bites - נשיכות ליל שישי

פרק 1- על חשבון לירון

״מיקה״ ניערו אותי ״מיקה קומי״ ״נו מיקה!״ ניערו אותי שוב ״אני קמה!״ צעקתי וראיתי את בן דודי, מייקל👇🏿.

״מה אתה עושהפה?״ שאלתי אותו בבילבול.
״נו קטנה קומי, אני חסביר לל עכשיו״ הוא אמר והינהנתי.

מייקל בן 17, בכיתה יא.
הוא גדול ממני בשנה.
יש לו אח תאום, שון👇🏿

קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת.
התקלחתי ושטפתי פנים, ציחצחתי שיניים.
חזרתי לחדר והתלבשתי👇🏿

ירדתי למטה וראיתי את מייקל ו...ושון?
״שון?״ שאלתי ״אה מיק?״ שאל מרוכז בפיפא שלי.
״שון!״ קראתי לו.
״מה מיקה?״ שאל לא שם לב לכלום חוץ מלפיפא.
מייקל נתן לו מרפק, כדי שישים לב לבת דודה שהוא לא ראה שנתיים.
״מיקה!״ הוא צעק ורץ אליי.
שון חיבק אותי והרים אותי והתחיל לרוץ.
״שון תוריד אותי״ צחקתי והוא הוריד אותי.
״מיקה״ אמר בהתלהבות וחיבק אותי שוב.
״שון, גם אני שמחה לראות אותך. אבל לא עד כשי כך״ אמרתי והוא דחף אותי טיפה וצחקנו.

״אז״ אמרתי ״אז?״ שאל מייקל ״3 דברים״ אמרתי ״מה?״ שאל שון.
״דבר 1״ ״למה אתם פה?״ שאלתי ״אחרי שלירון, את יודעת״ אמר מייקל מזכיר לי את התאונה שהייתה לפני חודשיים.

-פלאשבק-
״מיקה״ אמר לירון, אחי הגדול, ודיגדג אותי.
״ל..לירון״ צחקתי ״תתרכז בכביש״ צחקתי שוב.
״בסדר״ נאנח.
אחרי 5 דקות הטלפון שלו צילצל.
״מיקה״ ״תביא תטלפון״ אמר והינהנתי.
ניסית להגיע לטלפון שהיה במושב האחורי אבל הוא היה רחוק מידי.
״אני יביא״ אמר והסתובב אחורה.
הוא ניסה להגיע אבל גם הוא לא הצליח.
״שנייה״ אמר והוציא את החדורה שלו.
הוא הגיע לטלפון והתלהב.
צחקתי מאיך שהוא רקד ופתאום הפסקתי.
״לירון!״ צרחתי כראיתי שאנחנו עומדים ליפול מהגשר אל האגם.
הוא הסתובב מהר אבל... זה היה מאוחר מידי.
ניתקענו במעקה.
ולירון עף מהשמשה.
תפסתי בידו מהר, אבל לא הייתי חזקה מספיק.
לירון נפל למים.
שנייה אחרי אוטו נתקע באוטו שלנו, והפיל אותי עם האוטו למים.
באמצע הנפילה שיחררתי את החגורה מהר.
ניסיתי לפתוח את הדלת אבל לא הצלחתי.
עד אז כבר הייתי עמוק במים.
אחרי 10 דקות שהרגישו כמו נצח כשאני מנסה להיאבק ביציאה מהאוטו.
ראיתי את לירון שוחה לעברי.
ואחריו עוד מישהו.
לירון כמעט התעלף אבל סימן לנער לקחת אותי.
המער שבר את החלון והתקרב אליי.
״לא לא לא לא לא לא לא!״ אמרתיאבל לא שמעו אותי, בגלל המים.
הנדתי בראשי והרבצתי לנער.
לירון עזר לנער להוציא אותי בכוחות שנשארו לו.
הנער הוציא אותי מהר מהמים ורץ במהירות שאף אדם לא יכול לרוץ ככה, אל הבית חולים.
בדרך התעלפתי והרגשתי כאילו אני מתה.
שמעתי את הנער אומר ״תקחי את הדם שלי, תשתי!״ הוא נשך לעצמו את המפרק והצמיד אותי אל פי.
שתיתי את הדם שלו.
ואחרי שנייה הוא לקח חזרה את ידו, והוציא אולר מכיסו, ותקע אותו בלב שלי.
מאז אותו היום, אני ערפדית.
-סוף פלאשבק-

״אוקיי״ אמרתי.
״למה אתם פה?״ שאלתי שוב.
״באנו...באנו לשמור עלייך. שלא תהרגי אנשים עכשיו כשאת ערפדית״ אמר שון.
״אוקיי. דבר 2״ אמרתי ״למה שיחקתם בפיפא שלי בלעדיי?!״ שאלתי והם התחילו לצחוק.
״דבר 3״ אמרתי ״עכשיו כשאני ערפדית, אני הרבה יותר חזקה. מה שאומר, תגידו לי אתם רוצים מכות?!״ צרחתי והם ברחו כשאני רצה אחריהם.

מעולם לא חשבתי, כמה כיף להיות ערפדית. אבל אני יודעת שזה בחיים לא יהיה. כי זה בא על חשבון לירון.

בתמונה- מיקה.