מכירים את הרגש הכואב הזה, שצובט את הלב בכל רגע? רגש לא ברור...
הוא כולל לחץ בחזה, נהימות והתנשפויות, כאב ראש, סחרחורת, בחילה והדהוד חזק בלב.
את כל התסמינים שתיארתי פה אני חוויתי, זאת תחושה שכבר מלא זמן שאני מרגישה שהיא זורמת לי בגוף. אני בת 17, חיה בבית יציב, משפחה טובה וסך הכל החיים שלי בסדר.. ככה לפחות חשבתי.
אז הסיפור שלי מתחיל בדיוק ברגע שאני מבינה שכל מה שחייתי בו הוא זיוף, שקר.
שנים שלמות שבהן ההורים שלי סתמו לי ולאחים שלי את הפה בעזרת כסף,
אפשר לומר שהאווירה בבית לא טובה- חיוכים של צביעות.
אני לא קונה ממש את האהבה של ההורים שלי שעובדים עכשיו בארצות הברית ויבואו לראות את הילדים
שלהם רק בעוד חודש ולמשך יום אחד. הבנתי שאני לא יכולה לסבול את זה, אז ברחתי. ברחתי למקום אחר-
יצאתי עם מזוודה קטנה ומלאה בבגדים, תמונת זיכרון של "משפחת שקר", והכי חשוב כרטיס אשראי,
שאתו מימנתי את הכניסה לבית רוטשילד.
בית רוטשילד - פנימיית נוער לילדים כמוני, בני גילי, כאלה עם הורים עשירים שבכלל שכחו מקיומם ועוזרת בית שעושה בשבילם הכל. נכנסתי לבית רוטשילד ביחד עם המזוודה האדומה שלי ונעלי העקב.
בכניסה היה שלט ענק שכתוב עליו בכתב לבן תלת מימדי "בית רוטשילד" וברקע השלט היה פרקט חום שהזכיר לי סאונה קרובה. המוזיקה שהתנגנה הייתה "counting stars" שזה אחד מן השירים האהובים עליי.
נתתי למזכירה פרטים רגילים ואת הסכום הכספי שהייתי צריכה לשלם על הדיור במקום.
שאלתי אותה היכן לשים את הדברים והיא הפנתה אותי לroom service שלקח אותי לדירה משותפת. ישר שנכנסתי ראיתי סלון ענק שהזכיר לי את הסלון הזה שיש באח הגדול, מקום לפחות ל30 אנשים. פטרלתי לאורך כל הבית ומיד זיהיתי את חדר המיטות, המקלחות, השירותים והמטבח.
לא הפתיע אותי שאלו כל החדרים כאן כיוון שידעתי שבחוץ מחכה לי חדר גיימינג אדיר, בריכה, סאונה, באולינג
ועוד הרבה דברים. דברים שבקלות מסבירים את העלות היקרה של ההתארחות במקום.
נכנסתי לחדר המיטות. יש לי חוש מספרי מפותח ככה שלקח לי בדיוק שנייה אחת לזהות כמה אנשים נמצאים בחדר, 11 אנשים. לכל אחד שם היה לוק שונה שהציג בקלות את האופי שלו. הכי בולטים היו טום ומאיה.
ברבי וקן של העולם האמיתי. מאיה הייתה בלונדינית עם שיער ארוך , אבל היא לא הייתה איזה סטריאוטיפ או סטיגמה, היא הייתה מלאה בביטחון עצמי שהתבסס על המראה המפואר שלה.
טום היה החבר שלה הוא בדיוק שם יד מאחורי הראש שלה תוך כדי שהוא מנשק אותה במצח.
שניהם נשכבו על המיטה אחד ליד השני. מאיה ישר ראתה אותי ובאותו רגע שמה לעצמה מטרה - להיכנס בי.
מאיה : תראו תראו, יש לנו כאן חדשה!
יאיר : מי את?
מאיה : זה בסדר תרמנו כבר בעבודה מתוקה.
לא הזכרתי את יאיר.. יאיר היה מן אדם חייכן כזה. היה לו שיער שחור ועיניים כחולות-אפורות.
הוא ישר ניסה להיות מקסים אליי עם החיוך הכובש שלו, אלא ששתי שניות מאוחר יותר הוא כבר נהיה מגעיל, הספיק לי לשמוע אותו צוחק צחוק מרושע ממה שמאיה אמרה ולהבין שאני והוא לא נהיה חברים.
אגם (אני) : מצחיק... טוב איפה המיטה שלי?
נינה : אמרנו לך כבר תרמנו, מה צריך קבלה?!
דן : יש רק מיטה אחת פנויה ותראי איזה קטע, עלייה אני יושב עכשיו.
לנינה היה שיער ג'ינג'י והיא הייתה נראית ספורטאית רצינית אבל גם היא, הייתה ביצ'ית כלפיי...
ודן.. בזמן שדן אמר את מה שהוא אמר הוא נשכב על המיטה תוך כדי שהוא פותח חטיף, ואם זה לא הספיק. מיד כאשר פתח את החטיף הוא גם שפך את כל תכולתו על המיטה שלי.
היו בעצם 11 אנשים בחדר, ו12 מיטות- על מיטה אחת היה התיק של דן והדברים שלו וזאת שהוא
לכלך הייתה אמורה להיות שלי.
אגם : מה?! אתה חושב שזה בסדר?! חתיכת אידיוט!
לא פחדתי לצעוק עליו. אם מזלזלים בי אני מזלזלת חזרה.
ניב : מישהי כאן במחזור..
אלה : זה היום הזה בחודש, אהה?
קסם : את יכולה לקחת את הדברים שלך החוצה, אנחנו כאן בדיוק 10 אנשים,
לא הודיעו לנו שאף אחד עומד להצטרף ובטח ובטח שלא מישהי כמוך.
לא הבנתי בדיוק למה היא התכוונה כשהיא אמרה "מישהי כמוך", במה אני שונה מהם?
לבשתי שמלת בד אדומה ופשוטה חשבתי שאולי לזה היא מתכוונת, חוץ מהשמלה לא הייתי "אחרת".
הבטחתי לעצמי שמחר זה ישתנה ויצאתי הישר מן החדר בתקווה למצוא דירה נוספת להתארח בה.
ואז נתקלתי בשיר, היא הציגה את עצמה בתור המנהלת של היחידה שלנו בתור קבוצה, היא דואגת ללימוד שלנו, לשיתוף הפעולה שלנו ולכיף שלנו בתור קבוצה. העלות הגבוהה נראתה לי שווה באותו הרגע.
שיתפתי אותה במצב והיא סיפרה לי שבדרך כלל החניכים בפנימייה נוטים להיות קצת אכזריים לחדשים.
ביקשתי לעבור יחידה, היא טענה שהיא לא מוותרת על אף חניך בקבוצה שלה ואמרה שאין סיכוי.
יחד עם זאת היא הציעה לי חדר אחד פרטי ופנוי ואמרה שהיא תדבר בינתיים עם החברה.
הלכתי על ההצעה הזאת.. כשנכנסתי לחדר הוא היה טיפה יותר חשוך. הנורה בו הבהבה, הוא היה שונה לגמרי מכל מה שראיתי במקום. על השולחן שבתוך החדר הונח מסמך, פתחתי את המסמך וראיתי את השמות של כל האנשים שנמצאים בפנימייה.. אבל שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי. תכונות של כל אחד מאיתנו, כל אחד.. השם, שעת הכניסה, תכונות האופי, סיפור הרקע של כל אחד
ויותר מכל הפתיע אותי שכל דבר שקרה בבית תועד! גם רגע הכניסה שלי.
גם המעבר שלי לחדר פרטי.
גם הצפייה שלי במסמכים שנמצאים על השולחן.
וגם הדפיקה בדלת שנשמעה בזמן שקראתי את המסמך.
כמו-תסריט-כתוב.
******************
מצטער שהפרק היה קצת ארוך וחסר פואנטה בהתחלה פשוט היה חשוב לי שתבינו את יחסי הכוחות בבית ובאזור. מבטיח שהעלילה עומדת להשתנות ויהיה בה הכל..
זוגיות, אהבה, צחוק, מתח, אקשן וכל פרק יגמר בציפייה לפרק הבא : ) קריאה מהנה..
YOU ARE READING
שקר אמיתי.
Misterio / Suspensoמשפחה עשירה, זה מה שכל אחד היה רוצה. אלא שאגם נערה בת 17 מבינה שכל זה שקר. אגם מחליטה לעבור ל"בית רוטשילד" - פנימייה לילדים עשירים. אלא שהשאלה העקרונית שעומדת מולה היא האם השקר שבמשפחה העשירה שונה מהשקר ב-בית רוטשילד? בבית רוטשילד נתקלת אגם במכשולי...
