-נ. מבט קיידן-
״טרוי תפסיק״ קראתי שדמעות מתווספות לעיניי.
״את חושבת שזה משחק?״ קולו חזק ואני מתחננת אליו.
״ג'יימס -״ הוא הפנה את פניו אל הבחור המאיים השני בחדר, גופו יציב כמו אבן.
״-תקרא לליאם, אני רוצה שהוא יראה את זה״ איך ליאם קשור אליהם? אני מכירה את ליאם מאז שאני בת עשר, הוא בחיים לא יבגוד בי ככה.
זה יותר נורא מבגידה.
ג'יימס הוציא את מכשיר הטלפון מכיסו וחייג למספר מסוים, עושה את דרכו אל מחוץ לבית.
טרוי הסתכל עליי בתאבה, ״אין לך מושג כבר כמה זמן אני מתכנן את זה..״
העליתי את ידי לפי, הוא השתגע. הוא איבד את זה לגמרי. תמיד ידעתי למה הוא מסוגל, הוא הכי מסוכן בשכונת העוני הקטנה הזאת. כולם נותנים לו את הכבוד הראוי למלך. לו וגם לחבר הכי טוב שלו, ג'יימס.
הסתכלתי לצדדים והבנתי שאני לא יכולה לצאת, הדלת מאחורי טרוי. אבל אני כן יכולה למשוך זמן.
הלכתי באיטיות אחורה ובשניה עקשנית אחת רצתי מהר לחדר הראשון שראיתי, שומעת צעדים בעקבותי.
סגרתי את הדלת בחוזקה ונעלתי עם המפתח שלמזלי היה שם.
התנשמתי בכבדות.
זה היה חדר כהה עם שולחן עבודה מעץ מחוספס, בצידו היה שעון גדול ולידו כיסא בודד.
נצמדתי לדלת, לשמוע אם טרוי נמצא שם.
״תפתחי את הפאקינג דלת״ הוא צעק.
התרוממתי במהירות והלכתי לעבר השולחן, חייב להיות משהו שיעזור לי.
עיפרון.. עט... עוד עיפרון... מחדד.. אולר.
סגרתי ושמתי אותו במהירות בכיס.
אני לא יודעת למה זה יעזור, אני לא בטוחה שאפילו יהיה לי את האומץ להשתמש בו, בחיים לא נקלעתי למצב כל כך מסוכן.
״קיידן, יש לך שתי דקות לפני שאני אפרוץ את הדלת ואני נשבע לך שהעונש שלך יהיה פי ארבע יותר גרוע״
קולו נשמע והתכווצתי במקומי.
הוא עומד להיכנס.. מה לעשות?
חזי עלה בכבדות והתקשיתי לנשום.
״נגמר הזמן״ קולו נחלש.
נצמדתי לקיר ועצמתי את עיניי.
קול חבטה אכזרי נשמע ושעיניי נפתחו ראיתי את הדלת פתוחה לרווחה ואת מבטו הרצחני של טרוי.
הוא נצמד אלי במהירות ותפס בידיי, כל יד בכל צד של ראשי.
שפתיו ירדו לאוזני ״את בכל כך הרבה צרות״ הוא ירד לצווארי והתחיל לנשוך ולמשוך את עורי עם שיניו.
זאת היתה תחושה מעקצצת שגרמה לי להיענק מכאב ואנחה יצאה מפי, גורמת לטרוי לגחך.
ג'יימס נכנס לחדר והתיישב על כיסא המתכת.
״בוא נעשה את זה עכשיו, טרוי״ הוא קרא ועיניו שטו לכיווני.
פערתי את עיניי וכל כך קיוויתי שטרוי ישחרר אותי.
״לא..״ טרוי אמר והקלה שטפה את גופי עד שהוא דיבר בשנית ״..לא עכשיו, אבל כן אפשר לעשות משחק מקדים״ טון השעשוע בקולו היה דבר שלא ניתן להסתיר.
ג'יימס צחקק לכיווני ותפס בי מאחורה, מחזיק את מרפקיי קרובים אליו.
הבעתו של טרוי השתנתה למבט המפחיד שהיה שם לפני כן, הוא הרים את ידו והניח אותה על בטני.
לפתע ידו התחילה לטייל כלפי מעלה, נעצרת על חלקים מגופי, שלא צריכים להיות נתונים לשליטה של אף אדם.
״ת..תפסיק, אני מתחננת אליך״ גמגמתי במהירות, ואני מנסה להתפתל למרות אחיזתו החזקה של ג'יימס.
״ששש, אני מבטיח לך שתהני מזה״ הוא לחש לאוזני ונשך מעט.
ידו של טרוי החלה לרדת לכיוון מטה, הלחץ הרג אותי ״לא. לא, בבקשה״ בכיתי לו.
ג׳יימס הידק את אחיזתו במרפקיי והוא החל לנשק אותי בצווארי.
טרוי ירד על ברכיו, רוכן למולי ומתחיל לגעת דרך הג'ינס השחור שלבשתי.
זה היה נורא, יותר מזה- זה היה בלתי נסבל.
תודה לאל שהטלפון התחיל לצלצל וקטע את מעשיו.
״אני יענה״ טרוי לחש ויצא מהחדר.
ג'יימס סובב אותי אליו וידיו ירדו לישבני, אוחזות בחוזקה וצובטות מעט, מה שגרם לגניחות לא רצוניות לצאת. ״שיגיע תורי, את תצעקי את השם שלי כל כך חזק..״ הוא המהם וגרם לדמעות לצאת מעיניי.
״למה את חייבת להיות של טרוי?״ הוא דיבר באופן מאשים והסיט שערות מפניי.
של טרוי? על מה הוא מדבר? אני לא שייכת לאף אחד. לאף אחד אין בעלות עליי.
הוא בהה בשפתיי כבר כל כך הרבה זמן שידעתי שזאת ההזדמנות המושלמת לאבד אותו
ישר רצתי לכיוון הסלון.
״קיידן, תחזרי לפה עכשיו״ הוא צרח.
לא. לא. אני יוצאת מכאן. לשכוח את הסיוט הזה.
הגעתי לדלת הראשית, טרוי הפנה את מבטו לכיוון שלי וישר גבותיו התכווצו כמו ליבי.
התעסקתי יותר מדי זמן עם המנעול אבל הצלחתי לבסוף לפתוח. יצאתי במהירות ולפתע נתקעתי בגוף חזק.
הרמתי את ראשי לפניו היפות של ליאם
הוא חיבק אותי ואני השבתי לו את החיבוק הכי מנוחם שיכולתי לתת במצב הזה.
הדמעות המשיכו לצאת מעיני בפחד והרגשתי את חולצתו מתרטבת ״היי, היי, מה קרה?״ הוא שאל במבט מודאג.
״ז..זה טרוי וג'יימס.. אני ל.. לא יכול..ה״ התנשמתי.
״שששש״ הוא נהם וחיבק אותי חזק יותר.
״אני רוצה פשוט ללכת מכאן״ אמרתי והתקדמתי לכיוון מדרגות החירום עד שהרגשתי יד גדולה אוחזת בזרועי.
התקרבתי אליו והוא אחז בי מאחורה, תופס במותני.
״ליאם, מה..?״ היססתי עד שהוא המשיך.
״אני מצטער״ הוא לחש והתקדם לכיוון הבית המקולל.
״לא, תפסיק.. בבקשה לא..״ קראתי בחוסר אונים, אני לא מאמינה שהוא מחזיר אותי לשם, טעיתי כל הזמן הזה, לא הייתי צריכה לסמוך עליו אף פעם.
״קיי, בבקשה אל תאבקי בזה״ המשכתי לבכות וההתנגדויות לא פסקו, הוא פתח את הדלת והוא ישר דחף אותי על הרצפה.
״טעות כזאת גדולה״ ג'יימס נענע את ראשו בעוד שטרוי הלך לדלת הראשית ואחרי שנעל, לקח את המפתח ושם בכיסו, הוא חזר והרים אותי על רגליי.
״אני חושב שנצטרך לדבר על כמה חוקים פה..״ הוא התחיל והסטתי את מבטי לרצפה ״..היי! תסתכלי עליי שאני מדבר״ הוא חרק את שיניו.
הרמתי את ראשי ובפעם הראשונה .. היה לי ברור מה אני צריכה לעשות, הוצאתי מכיסי את האולר שמצאתי קודם בחדר, אני חייבת לעשות את זה. ידיי רעדו והרגשתי את כפות ידיי מזיעות, זה לא אני, אני לא דוקרת אנשים!
החזקתי את האולר בחוזקה. אחד.. שתיים... ראיתי את ליאם מסתכל על זה והוא לגמרי ידע מה אני הולכת לעשות . שלוש..
״קיידן לא!״ ליאם צעק אבל זה היה מאוחר מדי.
בגלל הזהרתו של ליאם, ידו של טרוי עלתה להגנה והסכין החדה רק פצעה את עורו ביד, לא הנזק שרציתי לעשות.
דם ירד מידו של טרוי והוא חטף את הסכין מידי והשליך אותה על הרצפה.
״פאק!״ טרוי צרח בתסכול מכאבים. הוא התקדם אליי בעצבנות וסטר לי כל כך חזק עד שנפלתי לצד הרצפה. כאב פילח את לחי, ופחדתי כל כך ממה שיקרה
״טרוי, תירגע״ ליאם הצבוע הזה דיבר, כאילו שאכפת לו. אבל טרוי פשוט התעלם.
הוא התקרב לפניי והרים את סנטרי באגרסיביות עם ידו ״אני הולך לזיין אותך כל כך חזק״
YOU ARE READING
SEEMS
General Fiction״ת..תפסיק, אני מתחננת אליך״ גמגמתי במהירות, ואני מנסה להתפתל למרות אחיזתו החזקה של ג'יימס. ״ששש, אני מבטיח לך שתהני מזה״ שזה נראה שזה לא יכול להיות יותר גרוע, זה נהיה. ↢תכנים מיניים ↢אלימות ↢שפה גסה *הקריאה על האחריות שלכן*
