מונולוג קצר : "זאת אהבה או אובססיה?"

זאת אהבה או אובססיה??

זאת אהבה או אובססיה? את זה אני עוד לא יודעת. אני רק יודעת שאתה רץ לי במחשבות 24 שעות ביממה. אתה אף פעם לא נמאס עליי!
ואם לומר תאמת... אם זאת אהבה, זה אומר שאתה נמצא לי בלב, ואם זאת אובססיה.... אתה נמצא לי רק בראש.
אולי זאת לא באמת אהבה, אולי אני פשוט רגילה לשטויות שלך, לריח שלך, לטעם שלך, לזיפים שלך, אפילו לשרירים שלך, לשפתיים העדינות שלך, לחיוך הכובש שלך, שאוטומטית גורם לי לחייך אלייך בחזרה, לעיניים המלוכסנות שלך.
לשירה שלך, למבטים שלך, לצחוק שלך.
לרגעים שאתה מתעצבן ולרגעים שאני מרגיעה אותך.
לחיבוקים שלך, לנשיקות שלך, לריח של הבושם שאתה משאיר עליי כשאתה מחבק אותי חזק.
לריבים שלנו, ליחסי אהבה-שנאה האלה שמגיעים לפעמים.
אלייך! אני רגילה אלייך! אחרי שמונה שנים אני פשוט רגילה אלייך!
אבל רגע.. אז למה אני מרגישה פרפרים כשאני מדברת איתך?
למה אני מתרגשת כשאני מסתכלת לך עמוק בתוך העיניים? למה כואב לי לראות אותך עם בנות אחרות? למה אני לא מפסיקה לעקוב אחרי מה שאתה עושה, ואיפה אתה, ועם מי? ולמה אני דואגת לך ?
אני אובססיבית אלייך בגלל שאני כותבת עלייך שירים?או שאני אוהבת אותך בגלל שאני מתרגשת כשאני שרה לך אותם?
אני אובססיבית אלייך בגלל שאני כותבת את המונולוג הזה? או שאני אוהבת אותך בגלל שאני כרגע עם הפלאפון ורק מחכה שתשלח לי בוקר טוב?
למה כשאתה מסתכל לי בעיניים למרות שאני מתמוטטת מבפנים אני כל פעם מחדש לא מצליחה לנשק אותך? או סתם להתקרב?

ליאל, אני אובססיבית או מאוהבת?
זאת אובססיה... או אהבה? :(