· נקודת מבט כריסטינה ·
ישבנו בשקט, ולפתע, יוליה גחנה לעברי ונישקה אותי. תחילה ממש הופתעתי, פערתי את עיניי וקפאתי במקומי, אך באיזשהו מקום, מצאתי בשפתיה החמימות נחמה, מן מקום לברוח אליו, מכל הזכרונות.
פעם אחת זה לא נורא. פעם אחת, החיים קצרים.נישקתי אותה חזרה, ויכולתי להרגיש את חיוכה הנרגש מבעד לשפתינו. היא הפילה אותי על המיטה, והחלה להוריד את בגדיי. לאחר שעשתה זאת, נישקה את צווארי, וירדה לאט לאט לחזהי, והשאירה שבילים רטובים. לא נהנתי, ובקושי הרגשתי משהו, הריקנות מהשיחה הקצרה עם אימי, סליחה, עם סמנתה, זהו שמה.
פיניתי את ראשי הצידה, ואפילו לא היה לי אכפת שאני אשכרה שוכבת עם בחורה. בהיתי בחלון, כשמיליון מחשבות צצות לי בראש, נותנת ליוליה לעשות כל מה שהיא רוצה.
· יום למחרת, שבת. ·
התעוררתי בבוקר, כשאני מרגישה את ידיה הדקיקות של יוליה עוטפות את בטני, כשראשה נח בחיקי. הרגשתי כאילו הראש שלי מלא בצמר גפן. הסתכלתי מתחת לשמיכה.
שיט אנחנו שתינו ערומות.
לפתע, נזכרתי במאורעות הלילה הקודם, והרגשתי בחילה. יוליה התעוררה, והסתכלה עלי מלמטה בחיוך."בוקר טוב." אמרה בחיוך, והתקרבה אלי על מנת לנשק אותי בשפתי.
"אל תגעי בי." אמרתי, והתרחקתי ממנה. קמתי מהמיטה, עוטפת את עצמי בשמיכה הלבנה והדקיקה.
"מה... מה קרה?" שאלה יוליה בבלבול.
"פשוט... אל תגעי בי." אמרתי, והסתובבתי, אליה עם גבי.לעזאזל, אני לא מאמינה שעשיתי את זה... שיט. שיט שיט שיט. שכבתי עם בחורה. עשיתי סקס עם בחורה.
"א-אני מצטערת..." מלמלה.
אמרתי את זה בקול רם?הסתובבתי חזרה אליה.
"פשוט... תצאי מהחדר שלי." ביקשתי ברוגע, אל היא הסתכלה עלי בבלבול, כאיחו צחקתי איתה.
"עכשיו!" צעקתי. יוליה נבהלה, ויצאה מהר מהחדר בדמעות.
עמדתי כמה שניות קפואה, נזכרת במה שקרה, כמו פלשבקים שצצו משום מקום.איך ידיה ליטפו את גופי.
איך שפתיה נישקו את פטמותיי.
איך אצבעותיה היו בתוכי.
איך לשונה עברה על שפתיי.
לעזאזל.
יצאתי מהטראנס שהייתי בו, והלכתי מהר למקלחת, רוצה כמה שיותר מהר להוריד את הלילה הקודם מגופי, לשטוף את כל הגועל.
פתחתי את הדוש, נכנסת מתחת למים הקרים. תחילה הצטמררתי, אך כעבור כמה דקות התרגלתי לטמפרטורה, והיא נהייתה נעימה.יצאתי והתעטפתי במגבת.
השעה תשע ורבע.
פאק אני צריכה להפגש איתה.
התחלתי להתלבש, רציתי להראות לה, שהסתדרתי מצויין בלעדיה.
YOU ARE READING
//Another//
Romance"אני לא אגרום לך לעזוב. אני לא אתן לך לעזוב. את שונה, כריסטינה מרפי, מבינה? אין כמוך יותר." מקווב שתאהבו!