Hard Life

פרק 1

אוקיי אז היי אממ האמת שאני עדיין מנסה להבין איך להשתמש באפליקציה הזאת חרא דבר בחיי אוקיי אז זה הסיפור הראשון שלי ומי שקוראת ויש לה הערות או כל דבר שתשלח לי הודעה בפרטי ...
סווו בואו נתחיל...

#לפני הכל אני רוצה להגיד שיהיו כמה נקודות מבט ושינויים בזמנים , כלומר מה שעברה בבית עם אמא שלה...קריאה מהנה💘#

-------------------

שנת 2009:
POV NOFAR:

ישבתי על מיטתי וקראתי את הספר "המכשף האפגני" של סיגלית דיל עד שלפתע אימי התפרצה בגסות לחדרי כשריח הסיגריות והאלכוהול חוגג סביבה.המצב שלה מדרדר מיום ליום ואני זאת שסובלת.מאז שאבי ואחי נהרגו אימי החלה לשתות ולזיין כל דבר שזז.היא בקושי נמצאת בבית וכשהיא פה את היא רק שותה ומכה אותי. 'את פתטית.זה מה שאת עושה במקום להתאבל על המשפחה שנהרגה לך,הרי תמיד אמרתי לאבא שלך שאת כלום ושום דבר,את פשוט טיפשה אני לא מאמינה שדווקא אלון נהרג ולא את,הרי הוא היה בדרך לתיכון ואת עוד לא סיימת חטיבה.לא יצא ממך כלום עדיף לך לפרוש מבית הספר בשקל שלך ולנתחיל לפרנס את הבית'. אני יודעת שהיא לא מתכוונת לזה הרי לפני התאונה אימי ואני היינו החברות הכי טובות, היא רק אומרת את זה כי אני דומה לאבא שלי.בזמן ששקעתי במחשבותיי,אימי הספיקה לצאת מחדרי. כאשר חזרה, היא החזיקה בידה הימנית בקבוק וודקה ריק ובידה השמאלי חגורה שחורה עם אבזם עבה וכסוף אשר היה שייך לאבי. היא החלה להתקדם אליי בצעדים מאיימים בזמן שאני הלכתי אחורה עם כל צעד שהיא עשתה עד שנדחקתי לקיר. עצמתי את עיניי כי ידעתי מה מצפה לי,וכמו ששיארתי אימי סתרה לי בחוזקה עד כדי כך שנפלתי לרצפה.היא שברה על גבי את בקבוק הזכוכית והחלה להצליף בי עם החגורה. 1, 2, 3, 10 ,20, 30. פאקינג שלושים הצלפות! לאחר שסיימה להכותי, היא פנתה אחורנית בחדות ויצאה מחדרי. כאשר שמעתי את הדלת נטרקת , הרשתי לעצמי להתפרק.*בטח היא הולכת לעוד אחד מהזונות שלה* חשבתי לעצמי. לאחר שנרגעתי הבנתי שפה, אני לא יכולה להישאר. הוצאתי את תיק בית ספרי של אדידס ותיק הספורט של של נייק והחלתי לרוקן את ארוני. 'אני חייבת לברוח, אני לא יכולה להישאר פה יותר', מילמלתי לעצמי. הוצאתי את כל חסכונותיי וחסכונות אבי,אימי ואחי והכנסתי לתיקי. לאחר שסיימתי לארוז את חפציי לקחתי דף ועט והתיישבתי על הכיסא שעל יד הספרייה והחלתי לכתוב
''שיר שלי ,אחותי התאומה , החברה הכי טובה שיכולתי לבקש במשך כל חיי, החלטתי לעזוב,ואני כותבת לך את זה כדי שלא תדאגי לי. אל תחשבי שאני אנתק קשר כי אני לא , אני אעדכן אותך אבל את הטלפון שלי אני משאירה אצלך שלא יחפשו אותי תגידי למאיה ושני שאני אתגעגע ושאני אוהבת אותן בכל ליבי. שיר את היחידה שידעה את הסיפור ואין לי מושג איך הוא יתפרסם , אני לא רוצה את כל המבטים המרחמים מהילדים בשכבה אל תגידי לאור כלום עדיף שלא יחפש אותי כשאני אקנה טלפון חדש אני אצור איתך קשר ואני מבטיחה לך שאני לא אשכח אותך בחיים. אוהבת עד הירח ובחזרה''. לאחר שארזתי את כל בגדיי ונעליי הכנסתי את כל ספרי הקריאה שלי לתיק הספורט והזמנתי מונית.כאשר עליתי למושב האחורי במונית הורתי לנהג לנסוע לתחנת הרכבת. במשך כל הנסיעה נהג המונית הסתכל עליי דרך המראה הקדמית במבט מרחם. אני כל כך שונאת את המבט הזה , במשך ארבע שנים אני מקבלת את המבט הזה מאנשים. כאשר יצאתי מהמונית האוויר הקר הכה בי והצטערתי שלא לקחתי מעיל מעל הגופייה והשורט שלבשתי. קניתי כרטיס הלוך בלבד לבאר שבע, לשכונה בה סבתא שלי גרה. התיישבתי על הספסל, מחכה לרכבת שאמורה להגיע כל כמה דקות, כשלפתע התיישב לידי נער הנראה בערך שנה שנתיים מעל גילי התיישב לידי. לאחר מספר דקות של שתיקה נשמעה בכריזה ההודעה שהרכבת מאחרת בחצי שעה. אז הנער פנה עם גופו אליי ובחן אותי. אחרי חמש דקות שהוא עדיין בחן אותי פניתי אליו בחדות, לא מפחדת ליצור קשר עין, ופתחתי את פי 'אתה מוכן להפסיק?' הנער נרתע מעט מפני שהפתעתי אותו אך התעשת לאחר שניות אחדות 'לא זה בסדר..אני אמיתי פורד' 'כן שיהיה' 'הופה מישהי ממורמת פה.. אז איך קוראים לך אם אפשר לשאול?' 'נופר כהן' 'אז נעים להכיר אותך נופר' אמר ושלח את ידו ללחיצה 'נעים להכיר' לחצתי את ידו ורק אז הרשתי לעצמי לבחון אותו.הוא היה גבוה יחסית,בערך ראש מעליי,עיניים בצבע טורקיז גדולות ,שיערו שחור פחם וצבע עורו שחום כשלי. 'רוצה תמונה או משהו?' שאל עם מבט ערמומי, 'האמת שכן' ובלי ששם לב כבר הספקתי לצלם אותו עם הגאלקסי החדש שקניתי לפני כשעה וחצי.בתזמון מושלם הגיעה הרכבת ושנינו עלינו עלייה וכשהלכתי לשבת במקום הרחוק ביותר ממנו , ראיתי מזווית עיני שהוא עוקב אחרי עם עיניו ומבט המום ומשועשע נח על פניו.