הילדה בשמלת המשי האדומה

  לאט לאט, ממש כאילו העולם טובע, או שבעצם זאת היתה אני, שיצאה מתוך החלום של האדם הזקן שעומד מולי. זה היה כאילו אני יוצאת מבריכת שחיה לאט, ורואה את כל מה שמולי הופך לברור יותר בהדרגה. הצבעים חזרו אחד אחר השני לעולם, בהתחלה שלושת צבעי היסוד, ואז הצבעים שנוצרו מהם, ואז שאר הגוונים.

לא נחמד לראות חלומות טובים בשחור לבן, אבל זה מאוד הגיוני כשאני מביטה בסיוטים. זה לא מועיל במיוחד, כי לכל חלום יש צבע משלו כשהאדם חולם אותו, אבל אם הוא רוצה שאראה אותו אז זה רק בגווני אפור. ראיתי כל כך הרבה חלומות אפורים שלא היו שלי שכבר יכולתי לזהות יותר מ36 גוונים שונים של אפור, לא נתתי שם לאף אחד מהם, אני לא רוצה לקחת הבעלות על הגוונים הללו.

ישבתי על הכיסא זקופה, ולא יכולתי להגיד דבר. לא בכל יום אתה רואה חלום של אדם אחר שבו אתה רוצח את כל אנשי הכפר בגלל שום סיבה מיוחדת. לבסוף אמרתי בהתנשאות "לחלום אין שום היגיון, כמו לרוב החלומות שחולמים." ואחרי שתיקה של כמה שניות הוספתי "עכשיו לך מפה ואל תשתף אדם אחר בחלומך או בדבריי" את המשפט החותם הזה אמרתי לפחות 9 פעמים ביום. האיש נראה כבן 86, הוא לא יכל לדעת מה קרה אז. לא בדיוק.

פעם היו המוני כמוני. יום לפני שהייתי בת 15, לא עשיתי את התפקיד שאני עושה כיום, הרי היה את ג'ו פטרסון, שבעיר הזאת היה בתפקידי אז. יום לפני אותו ה-יום, חלמתי את אותו חלום אשר הבטתי בו היום. אותו החלום שחלם האיש שהלך לפני רגע. בחלום רצתי ברחובות העיר לבושה שמלה אדומה ממשי, היתה רוח חזקה, ולכן השמלה המוכתמת בדם, התנופפה ברוח בזמן שרצתי נגדה, וכך גם שערי הרטוב. בידי האדומה היתה סכין מלאה בדם שלא היה שלי. אחרי כמה רגעים ראיתי אדם מבוהל. כשמבטו תפס את מבטי הוא התחיל לרוץ לכיוון הנגדי, אך בטרנס שבו הייתי יכולתי לרוץ במהירות של 600 קמ"ש לפחות. בתוך פחות משניה הייתי מאחוריו ונעצתי את הסכין שבידי בגבו. האיש התמוטט על הרצפה. נשימה אחת, שתי נשימות, וזהו. הוא היה האדם ה15 במספר שהרגתי באותה שעה. ואז התעוררתי. לא סיפרתי לאיש על החלום שלי, גם לא לג'ו פטרסון. באותו הערב של יום הולדתי ה15 – הגיל שממנו מותר להיכנס לתפקיד שבו אני נמצאת כיום – אימי הלבישה אותי בשמלה אדומה ממשי, אותה השמלה מהחלום, והובילה אותי לארוחה עם ג'ו פטרסון. הוא סיפר לי מה קורה בערב של יום ההולדת ה15 של אנשים כמונו. בערב של יום הולדתנו ה15 מתגשם החלום שחלמנו אמש. הוא אמר שזה תמיד חלום משמעותי. ואז ג'ו פטרסון שאל אותי מה חלמתי. באותו הרגע קמתי, לקחתי את הסכין שהיתה על השולחן ורצחתי 15 בני אדם. כל בני האדם לא ידעו מי היה האדם מסוגי ומסוגו של ג'ו שעשה זאת, אבל הם ידעו שהוא אחד מאיתנו. כל בני האדם בעולם קמו ורצחו את כל בני מיני. אני היחידה שנשארה, פשוט אף אחד לא הצליח להתקרב אלי יותר מ5 מטרים.

מאז מכל מקום בעולם באים לעיר שלי כדי להראות לי את חלומותיהם.

אני אדריאן אלן, אני בת 106, אני כבר 91 שנים נראית בת 15, אני פותרת החלומות היחידה שנשארה בעולם, ואני גופה מהלכת כבר 91 שנים.