הוא הגיע שוב.
הוא ואבא שלי תמיד סיימו כמה בירות בימי רביעי בזמן שהם מדברים על השבוע שלהם. ברוב הזמן כמה בירות הפכו לשתים עשרה והוא נישאר לאותו הלילה, ואחר כך עוזב עם אותם בגדים של הלילה לפני. זאת הייתה אותה שיגרה כל שבוע למשך 17 השנים האחרונות.
ידעתי עליו הרבה. ידעתי שהצבע האהוב עליו הוא אדום, למרות שהוא לבש בעיקר שחור. אני יכולה להגיד לכם את השם של אמא שלו, אני אפילו יכולה להגיד לכם את השם של האישה האחרונה שהוא שכב איתה. למרות כל זאת, הוא לא אמר לי את הדברים האלה על עצמו. אחרי הרבה שנים של ישיבה בחדר שלי כל סוף שבוע, החלטתי להצטרף אליהם, בערך. ובלהצטרף אליהם, התכוונתי ללשבת בסלון ולשחק בפלאפון בזמן שהם מדברים.
הייתי רוצה שהוא היה אומר את הדברים האלה לי, הלוואי שהייתי קרובה אליו, אבל אני לא. אפילו לא הייתי קרובה לאבא שלי, שגידל אותי לבד 17 שנים. אבל, היית במידה מסוימת בסדר עם זה. הייתי בסדר עם להעריץ אותו מרחוק.
היו פעמים שלא יכולתי להוריד את העיינים שלי ממנו. הדרך שבה קצוות השיער שלו הסתלסלו וכמה שערות אפורות ניראו דרך השיער חום בהיר שהיה יפהפה. הוא היה נראה טוב ביחס לגיל שלו. בחיים לא תגלו שהוא בן 38 אלא אם תסתכלו ברישיון שלו.
היה בו משהו שונה היום. לא יכולתי להצביע על מה זה היה, אבל הוא הוא ניראה טוב מתמיד. אולי זה היה השיער שלו שמורם בפוני, או שיער הפנים שלו שהוא לא גילח היום, או שזה יכול להיות החולצה הקרועה שחשפה את שרירי הזרוע שלו. לא יכלתי להגיד מה זה, אבל המשכתי להסתכל.
"לידיה" אבא שלי אמר והוציא אותי מהמבט הממושך, מסתכל עלי ומחזיק בירה על שפתיו "את בסדר?" הוא שאל, גורם לי להנהן.
משכתי בכתפי, מרחיקה את מבטי מאשטון, שעכשיו הסתכל עליי עם חיוך מעושה על שפתיו, "בסדר גמור, למה?"
"את בהית"
אבא שלי עיצבן אותי, הוא לא ידע איך להיות מתוחכם, או לשמור דברים בסוד. זה היה כמעט כאילו הוא נהנה מלראות אותי נבוכה. גלגלתי את עיני, מפנה את תשומת ליבי לטלפון. "יותר נכון חשבתי. חלמתי בהקיץ."
"על מה חלמת?" שאל אשטון, מה שגרם לי לרצות למות באופן מידי.
ניקיתי את גרוני, מסתכלת אחורה אליו. "על שתיית חומר הלבנה" קבעתי, מסתכלת על אבא שלי.
"את תמותי" אבא שלי אמר, לוקח לגימה מהבירה שלו.
הנהנתי. "כן, תודה, כי אני לא ידעתי את זה." המילים הסרקסטיות שלי גרמו לאבא שלי להתרגז.
"אין לך שיעורים או משהו לעשות?" הוא שאל. "לא כדאי לך שאני אגלה שאת נכשלת בכיתה."
"למה אתה מניח שאני נכשלת בכיתה? יש לי ציונים כמעט לעזאזל מושלמים."
YOU ARE READING
Ashton//HEBREW - uncompleted
Fanfictionזה היה משהו שלא הייתי רגילה אליו, משהו שהרגיש כל כך אסור, אבל עדיין ללא ספק מדהים. אשטון היה החבר הכי טוב של אבא שלה והיא ניקתה את הבית שלו בכל יום. *מתורגם. כל הזכויות שמורות לכותבת @metroland*
