HOLD ME CLOSE

פרק 9 - רגשות מעורבים

מאז שירדנו מהמטוס שקט שרר בינינו. ג'ייק נראה מבולבל ואני העדפתי להביט בנוף המדהים שמולי. המבוכה לא הפסיקה לרחף מעליי וכל מה שרציתי היה להתחמק משיחה, לפחות בינתיים. למזלי נראה שזה גם מה שג'ייק רצה והנסיעה למלון עברה בשקט מוחלט. גם כשהגענו אפילו מבט אחד לא הועבר בינינו והמחשבה של להעביר פה את הזמן איתו, לבד התחילה להעיק עלי. אולי זה לא היה רעיון טוב כל כך לבוא לכאן איתו. אולי הייתי צריכה לקחת את הסיכון ולהישאר בבית.

אנחנו עולים במעלית לקומה בה נשהה במלון. המעלית גדולה אך לא מספיק, לפחות לא בשביל שנינו. "המפתח שלך" הוא מדבר בפעם הראשונה אך לא מביט בי. "תודה" אני ממלמלת ולאחר כמה שניות בוהה בדלת הנסגרת מאחוריו. אני יודעת שמאז הטיסה המצב בינינו קצת מתוח, אבל ג'ייק מתנהג מוזר מידי. אולי הוא יודע מה אני מרגישה? כן! הוא בטח יודע והוא לא רוצה לתת לי מסר לא נכון או שאני אפילו מגעילה אותו עד כדי כך שהוא לא יכול להסתכל עלי.

אני נכנסת לחדר הריק והאכזבה מציפה אותי. אני פשוט צריכה להתרחק ממנו. אני בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה ויכול להיות שסתם בלבלתי את עצמי כי הוא היה כל כך נחמד אלי ואדיב והוא גם נראה טוב, מאוד. לא אמנדה, תתרכזי. אני עורכת קרב בראשי ומשכנעת את עצמי שזה הכל טעות אחת גדולה. ג'ייק סך הכל עוזר לי ואני באתי לכאן כדי לעזור לו בעסקים ולא שום דבר אחר וזהו.

אני מתקלחת כדי להתרענן מעט ומכסה את עצמי במגבת גדולה. החדר במלון הוא שלי ולכן אני מרשה לעצמי לצאת כך ולחטט בארוני. אני מחפשת בגד יפה אך לא רשמי מידי ולבסוף מחליטה על מכנס דמוי עור וחולצת עטלף אדומה. אני מתכוונת להתלבש כשבדיוק דפיקה נשמעת על דלתי. "מי זה?" אני שואלת למרות שאני יודעת שאין יותר מידי אופציות. "ג'ייק" קולו הצרוד נשמע מעבר לדלת והרטיט את גופי. "אני מתלבשת" אני צועקת ועושה זאת במהרה. כשאני מסיימת אני הולכת אל הדלת ונותנת לג'ייק להיכנס. "אתה בסדר?" אני מכווצת את גבותי כשאני מביטה בפניו. "כן. לא. לא יודע" הוא זז בחוסר סבלנות בחדר. "מה קרה?" אני שואלת ועוקבת אחריו עם עיניי. הוא נראה מהורהר אך לבסוף נעמד מולי ובפעם הראשונה היום הוא הביט בי סוף סוף. עיניו אומרות כל כך הרבה אך אני לא מצליחה לפענח את הרגשות שמאחוריהן. "אני כבר הרבה זמן-" הוא מתחיל ובדיוק כשצפייה נבנית בתוכי צלצול הטלפון מנפץ אותה ומחזיר אותי למציאות.

"שנייה" הוא נאנח והכעס נראה בפניו. הוא עונה מבלי להסתכל על הצג וקולו עצבני כשהוא מדבר. "ויקטוריה אפשר לדבר על זה אחר כך?" הוא אומר ואני זזה לאחור כאילו דחף אותי. הוא מנתק את הטלפון לאחר כמה משפטים ופונה אלי. "רציתי להגיד ש-" הוא מתחיל אך הפעם אני זו שעוצרת אותו. "כדאי שתלך. אני עוד לא סיימתי להתארגן וגם אני לא רוצה שתריב עם ויקטוריה בגללי אז.." אני מכוונת לכיוון הדלת וג'ייק נראה מופתע. "אמנדה-" "בבקשה" אני מוסיפה והוא יוצא מהחדר בטריקה.