"לוסינדה" קול מוכר קרא לי.
הבטתי סביבי בניסיון לראות משהו, הדבר היחיד שיכולתי לראות הוא חדר קטן באמצע המקום השומם. כשפתחתי את הדלת להפתעתי הגעתי לחדרה של אמי. מיטת החולה הייתה ריקה, תהיתי לאן בדיוק אמא שלי הלכה. כשהסתובבתי אל המראה והבטתי בעצמי, ראיתי את שיערי עטוף במטפחת כתומה, זהה לשל אמי. עיניי נעצרו על בגדיי, הייתי לבושה בחלוק לבן שגרם לי להיראות כמו מטופלת. לפתע נכנסו המוני רופאים והחלו לגרור אותי אל המיטה שהייתה ריקה. "תעזבו אותי" ניסיתי להשתחרר מאחיזתו של הרופא אך הוא היה הרבה יותר חזק ממני. כך במהירות מצאתי את עצמי שכובה ומוחזקת בכוח על ידי הרופאים. הרופא בעל המשקפיים הדליק מנורה שגרמה לעיניי למצמץ בכאב, זה הרגיש כמו ברקים שפונים היישר אל עיניי.
הרופא התקרב אליי עם מזרק והצמיד אותו לצווארי. הנדתי בראשי ועצמתי את עיניי, מתפתלת מצד לצד. "בבקשה לא!"
"בבקשה לא!" צעקתי ופקחתי את עיניי. להפתעתי במקום להיות על המיטה מוחזקת על ידי הרופאים, הייתי במיטתי ומי שהחזיקה לי את היד הייתה לא אחרת מאשר אליס. "לוס" היא מלמלה את שמי בשקט.
למרות החושך הצלחתי לזהות את צללית גופה וקולה השקט. ניסיתי להביט בה אך בגלל החושך יצא שהבטתי בקיר "תחזרי לישון אליס זה היה סיוט"
ראיתי את ראשה זז מעלה ומטה, ולאחר מכן שמעתי צעדים ההולכים ומתרחקים. התיישבתי על המיטה ושפשפתי את עיניי, בהיתי בחלון שהחל להראות קמצוץ קטן של זריחה. לבסוף אחרי ישיבה ממושכת וחסרת מעשה על המיטה, החלטתי לקום ולשטוף פנים. התלבשתי בבגדים נוחים ויצאתי מהבית בשקט.
כשירדתי החוצה הרגשתי במשב רוח חזק. עמדתי במקומי במשך דקות והתמתחתי, לבסוף התחלתי לרוץ לכיוון הגבעה שלי. בדרך שעברתי ראיתי את חנות הכובעים של מר דיוידסון, אמנם כעת היא הייתה סגורה ולא היה זכר לאיש המבוגר, אך עדיין ניתן היה להרגיש בנוכחותו. כל רגע שהחנות שלו פתוחה, אנשים שמחים, ולא בגלל הכובעים היפים שהוא מוכר - אלא בגלל המשפטים היפים שיש לו לומר לכל אחד שגר פה.
אחרי שעברתי בריצה את החנות של מר דיוידסון המשכתי במדרחוב הריק היישר אל הפארק שממנו אעלה לגבעה. השעה הייתה עוד מוקדמת ולכן לא ראיתי אף אחד, אפילו לא את גברת ויליאמס שמגיעה לעמדת הפרחים שלה מוקדם מאוד. עקפתי את כל החנויות הרבות שנבנו אחת ליד השנייה עוד מלפני שנים והמשכתי אל הפארק של העיירה שבו תמיד חוגגים אירועים משפחתיים בעיירה שלנו.
זה פארק נורא גדול ומחולק לחלקים - יש את החלק של הקרוסלות והנדנדות, בחלק הזה מבלים בעיקר ילדים והשמרטפות. בחלק השני יש את קרחת היער שבה עושים בדרך כלל פיקניקים. והחלק השלישי הוא מקום של טיולים, שבילים ארוכים ויפים, ממש כמו מבוך. מה שיפה בשבילים זה שהצדדים שלהם מלאים בורדים. כשהיייתי קטנה הייתי נוהגת לקטוף כמה ורדים ולהביא אותם לג'ואי, כמובן שאז הוא היה נאלץ לשלם קנס על כך שקטפתי ורדים מהשביל של הטיולים.
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romanceהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
