"את סתומה? את לא יכולה ללבוש את זה!" צעקה עלי יוליה, כאשר הצעתי עוד איזשהי שמלה רנדומלית שהוצאתי מהארון.
"אבל יוליה, זה כולה דייט, וגם ככה לא באלי ללכת." סיננתי, ונתתי את השמלה ליוליה, שבסופו של דבר מצאה את עצמה על הרצפה.
"עדיין, את לא יכולה לבוא איך שבא לך. לפחות תכבדי אותו, או את המקום לשם הוא לוקח אותך." אמרה יוליה ברצינות, והזיזה אותי מהארון, על מנת לחפש בעצמה בגדים."אולי זה?" שאלה עם חיוך עלי פניה.
היא החזיקה בידיה שמלה כחולה צמודה עם שרוולים קצרים.
"לא, אני חושבת שכבר לבשתי אותה פעם..." אמרתי בהיסוס, כאשר יוליה זרקה גם אותה על הרצפה.
"אז רגע, אני אלך לראות מה יש אצלי." אמרה, והלכה לחדרה, בזמן שאני חיכיתי בקוצר רוח שתחזור, שנגמור כבר עם כל הסיפור הזה."טוב, בואי את זאת." אמרה בחיוך עוד יותר גדול מהקודם לו, ונשענה על משקוף הדלת, בעודה מחזיקה שמלה. החלק העליון שלה עשוי מתחרה ומתחתיה עוד בד, והחלק של החצאית עשוי מבד שיפון משי. השמלה עצמה מגיעה לי קצת יותר גבוה מהברכיים, אך יורדת לאחורה לאט-לאט ונגמרת כבר מתחת לברך. (שמלה כמו בתמונה ההבאה -הערת הכותבת)
"את לא חושבת שזה יהיה יותר מידי?" שאלתי, למרות שממש אהבתי את השמלה.
"לא, כריס. את יודעת, הוכח מדעית שגבר יימשך יותר לאישה שלבושה באדום מאשר בכל צבע אחר." אמרה, וקרצה לי בשובבות.
"מי אמר שאני רוצה שהוא יימשך אליי?" שאלתי, ולא יכולתי להסתיר את החיוך הקטנטן שיצא לי.
"החיוך שלך." אמרה יוליה, ושמה את השמלה על ידית הדלת."טוב אז בחרנו שמלה, עוד שעה בערך אני באה לבדוק מה איתך, ואני נשבעת את מתה אם את לא מוכנה עד אז." הזהירה יוליה ושלחה לעברי אצבע מאשימה, ויצאה מחדרי, שהיה מלא כולו בשמלות, חולצת וחצאיות בשלל צבעים ודוגמאות. נאנחתי, והתחלתי להתכונן.
התחלתי עם האיפור, ובחרתי לשים דגש על העיניים, אז שמתי צלליות כהות בגוונים חומים עם צלליות זהובות, והדגשתי את עיניי על ידי איליינר ומסקרה. שמתי ברונזר על עצמות הלחיים שלי, ושמתי שפתון בגוון ורוד כהה, קצת יותר כהה מצבע השפתיים שלי.
את השיער סידרתי לעצמי בצמת זנב-דג אחת גדולה שנחה באלגנטיות על כתף אחת, וחשפה את עגילי הזהב הארוכות שיוליה השאילה לי והכריחה ללבוש. וכמובן, לבשתי את השמלה. לקחתי תיק צד בצבע בז', ולבשתי נעלי עקב, שעוד לא יצא לי לנעול, בצבע בז'.
YOU ARE READING
//Another//
Romance"אני לא אגרום לך לעזוב. אני לא אתן לך לעזוב. את שונה, כריסטינה מרפי, מבינה? אין כמוך יותר." מקווב שתאהבו!