tomorrow Will Be Better

לברוח - פרק 3

הלכתי ברחוב, לא רציתי לראות את אליסון כל כך אחרי מה שקרה עם תומאס אני פשוט רוצה להגיד לה כל כך כמה שהוא זבל וחרא והכל, אבל ידעתי שזה לא הזמן, אבל בכל זאת הלכתי אליה היא הכי קרובה אליי, הבית שלה שני רחובות ממני.
עמדתי בפתח הדלת ודפקתי, ואז פתח את הדלת משהו עם עיניים ירוקות, שיער חום, חיוך מדהים.. יכולתי להרגיש שבהיתי בו קצת.
"היי את חברה של אליסון לא? רבקה משהו כזה לא?" הוא אמר עצר אותי מלבהות בו "כן.. אתה לואיס?" אמרתי עוד עומדת בחוץ בזמן שכל איבר בגוף שלי קופא לחלוטין. "לא, לואי" הוא אמר אדיש, ציפיתי לבנאדם יותר נחמד מהסיפורים של אלי "אלי נמצאת?" שאלתי אותו "לא" הוא השיב בצורה הכי מעצבנת שיש בלי להסביר בלי כלום. פאק הוא מעצבן. הסתובבתי ללכת משם.
"אבל היא תחזור עוד חמש דקות היא הלכה להביא משהו מחבר שלה אז אם את רוצה את יכולה להיות פה" הוא אמר עוצר אותי מללכת "וגם נורא קר עדיף שלא תעשי סיבובים בחוץ, כנסי פנימה" הוא הוסיף כשהוא זז מהדלת ונותן לי להיכנס, לא רציתי להיות לידו כל כך, אבל גם לא רציתי להיות בבית וגם הוא צודק, היה מקפיא.
"אז למה באת?" הוא אמר כששנינו יושבים על הספה בסלון שותקים. "סתם אני צריכה להגיד לה משהו" אמרתי מנסה לא להסתכל עליו כשאני מרגישה את העיניים שלו נעוצות בי.
"למה אתה פה? אין לך בית?" הוספתי כשראיתי שהוא שתק, אני אוהבת שקט אבל לא באותו הרגע המביך ששנינו הרגשנו לא נעים והקול היחיד שנשמע זה הנשימות שלנו. "יש אבל היא ביקשה שאני יבוא להקפיץ אותה לחבר שלה ואז שהגעתי היא נזכרה שהוא קנאי ולא היה לי כוח לחזור הביתה" הוא אמר.
"אבל אתה בן דוד שלה לא?" אמרתי מבולבלת עד כמה אלי מפגרת "כן לא יודע היא אמרה שאין לה כוח להסביר לו משהו כזה" הוא אמר ושנייה אחר כך אלי נכנסה. "מה קורה חתיך?" היא אמרה תןך כדי שהיא סוגרת את הדלת והוא קם לחבק אותה "יש לך אורחת" הוא אמר והיא הסתכלה עליי מחייכת, קמתי להגיד לה שלום ואז ראיתי את המבט שלה שהיא הסתכלה על לואי, הם שניהם עמדו והסתכלו אחד על השני כשהוא ניהיה אדום והיא מחייכת כמו דבילית, זה היה יותר מביך עוד ממקודם. שנאתי את הרגע הזה, ואותה, אותו, ידעתי על מה הם חושבים. יאו היא כל כך מעצבנת.
לקחתי לה את היד והובלתי אותה לחדר שלה וסגרתי את הדלת.
"נו???" היא אמרה נראת מתרגשת "תגידי את סתומה מה את רוצה ממני" אמרתי לה עצבנית ומיואשת מהשידוכים המפגרים שלה "איך חבר שלך?" היא אמרה כשהחיוך שלה רק גדל וגדל והיא נראת מרוצה מעצמה "אוי סתמי" אמרתי לה והעפתי לה אגרוף חלש לאיזור הצלעות והתיישבתי על המיטה, הוא לא הטעם שלי, הוא ביישן נורא, אני לא בקטע של ביישנים. "מה את עושה פה?" היא שאלה כשהיא מחליפה בגדים. לרגע שכחתי למה אני פה ולא בבית. "סתם רבתי עם אמא שלי" עניתי בלי כוח להמשיך לנמק "אוי בטח נכנסת בה, את מםחידה שאת עצבנית" היא אמרה גורמת לי לחשוב קצת על הדברים שאמרתי לה, אולי אני באמת מפחידה? הגזמתי? אני כן קיללתי.. ופתאום הכה בלי תחושת חרטה ענקית.