The real world

פרק 1:)

בפעם הראשונה שהרגשתי את כאב הבטן הזה ואת האבקה הקסומה והזהובה שיצאה מכל חלק בגופי היה בפעם הראשונה שפגשתי את אמה ׳המאמינה׳, כיביכול ׳אנשים מאמינים׳ הם אנשים שהם לא רגילים אבל גם לא מלאכים, הם באמצע כזה, כלומר הם נראים כמו אנשים רגילים אבל יש להם כוחות עצומים שיכולים לשלוט בכל דבר חי.
אני קוראת להם ׳מלאכים שנפלו מהשמיים׳.

אבל אני יודעת את כל זה בגלל אחי הקטן והמעצבן שבלעדיו כל הדברים שקרו לי לא היו קורים..

הכל התחיל ביום ראשון בצהריים, לא הלכתי לבית הספר כי לא הרגשתי טוב ולאחי הקטן היה חופש.
ישבתי בסלון מכוסה בשמיכת צמר למרות שהקיץ התקרב, לי היה קר מאוד.

פתאום ראיתי את אחי ואת חברו הטוב, אדם, מוציאים מהמגירה במטבח סכינים, הם נראו מרוכזים כל כך עד שהם לא שמו לב שהתקרבתי אליהם מאחורה, ״מה אתם עושים?״ שאלתי לפתע מבהילה אותם.
״כלום״ אמר מיד אחי רוי והכניס במהירות את הסכינים לתיקו.
״אז למה לקחתם סכינים?״ שאלתי רואה אותם מחווירים,
״לא לקחנו סכינים..״ אמר אדם מגבה את אחי אך לפי צליל קולם הבנתי שהם משקרים, אנשים שמשקרים אפילו לא שמים לב שכשהם משקרים הם מדברים ומתנהגים אחרת, למשל, קולם נהיה גבוה או שהם לא מסוגלים להביט בעיניים של הבן אדם שלו הם משקרים.
איך אני יודעת על זה?
היה לי עבודה לנאום על זה בדיבייט..

״אנחנו הולכים לפארק״ אמר רוי מעיר אותי ממחשבותיי
״למה?״ שאלתי חושדת
״אנחנו הולכים לשחק עם חברים, ביי.״ אמר במהירות ויצא מהבית.

הרגשתי שמשהו רע הולך אבל ברוב טימטומתי חשבתי שהם סתם הולכים לשחק משחק מטופש אז לא עשיתי כלום וחזרתי לצפות בטלוויזיה.

בדיוק כשנגמר המרתון של התוכנית האהובה עליי שמתי לב שאחי ואדם עדיין לא חזרו, לפתע שמעתי צילצול טלפון שהקפיץ אותי ממקומי וידעתי שאם רוי אחי היה פה הוא לא היה מפסיק לצחוק על כמה שאני פתטית.
״אוקיי אגם תנשמי עמוק״ מילמלתי לעצמי וניגשתי להרים את הטלפון.
״הלו?״ שאלתי
״אגם? זאת את?״ ניחשתי מי זאת לפי קולה
״זאת אני דפני אמא של אדם, את יודעת אולי איפה הוא?״ שאלה
״הוא יצא עם אח שלי לפארק.״ השבתי
״מתי?״ שאלה
״בצהריים, אממ..בערך בשתיים כזה״ עניתי
״אבל עכשיו שבע!״ קולה נשמע מודאג ומפוחד
״אני בטוחה שלא קרה להם כלום אני עכשיו אצא לחפש אותם״ אמרתי לה אך זכיתי לשמוע רק מילמול של כן ואת ניתוק הטלפון.

עליתי במהירות לחדרי, התלבשתי מהר וניסיתי לרדת במדרגות תוך כדי שאני נועלת את המגפיים החומות והמחממות שלי מפרווה מה שדי הסתיים באיבוד שיווי המשקל ובנפילה במדרגות.
ניסיתי לקום בזהירות אך כל גופי כאב, לא מספיק שאני חולה עכשיו גם המכה הזאת?!
אוי מה אני אעשה לך רוי כשאני אמצע אותך ואבין שכל זה היה רק מתיחה.