כשאני חוזר הביתה מבית ספר, אני מתעקב בדרך. לא בגלל שרציתי, אלא בגלל רוז שתפסה אותי כמו חתול שתופס עכבר ומחכה לטרוף אותו, או שלפחות ככה הרגשתי מהחיוך שלה. עכשיו היא הייתה לבושה בחולצה עם מחשוף די נדיב, מכנסי ג'ינס צמודים, המון שרשראות ועגילים גדולים. לא יכולתי שלא להשוות בין רוז לאנה במוחי - אנה הייתה מתחרפנת אם היו מלבישים אותה בבגדים האלו.
אני נזכר במילים שלה, בריב הקטן שהיה לנו לפני שבועיים עם רוז ואני מגחך, אנה יכולה להיות די נבזית כשהיא רוצה. אני מביט ברוז בשאלה, היא עומדת בדרכי לבית, למרות שרק יצאנו מבית ספר. אנה ברחה לה לבית הקפה שלה, אריק וחבריו הלכו להשיג אלכוהול לאיזו מסיבה, ג'סי חברתה של אנה נעלמה כאילו לא הייתה קיימת - אני מניח שעם החבר שלה - ונשארתי לבדי, בדרך הביתה, חוזר לבדידות המוכרת. עד שרוז צצה פתאום, עומדת בדרכי, חיוך על פניה.
היא תופסת בידי, מושכת אותי קדימה. זה מזכיר לי איך תפסתי את אנה, איך היא נעשתה אדומה, היא היד שלה הייתה רכה וחמה, איך רציתי שנישאר ככה, יד ביד ושהעולם ילך לעזאזל. אני נותן לרוז לעשות את זה, למרות שזה לא מוצא חן בעיניי. לא מוצא חן בעיניי המבטים של התלמידים שחוזרים לבתיהם, הם בטח חושבים שביני לבינה יש משהו, טוב, הם לגמרי טועים.
היא עצרה באיזה רחוב שלא היו בו עוד תלמידים ואני, כמובן, אחריה. היא הסתובבה אליי, חיוכה עדיין מרוח על פניה.
"מה כל זה?" מבטי מבולבל.
"לא הייתי רוצה שמישהו ישמע על מה אנחנו מדברים." היא שומטת את ידי ומביטה בי ברצינות. "אל תתקרב אליה." היא מסננת בקול מקפיא.
"אל מי?" אני יודע על מי היא מדברת, אבל אני בכל זאת שואל.
"אל מי? אל ילדת הרחוב הזרוקה הזאת." היא מגלגלת את עיניה בזלזול.
"אל תקראי לאנה ככה." בקול שלי יש יותר כעס מאי פעם.
"ריו..." הקול שלה משחק עם השם שלי, מנסה לפתות אותי, היא מניחה את ידה על חזי, מחייכת מעט. "עם המראה הזה, היית יכול להשיג הרבה יותר מאשר ילדת רחוב." היא מביטה בעיניי, קולה חתולי, עיניה מנסות לקחת אותי אליה.
"אנה היא לא ילד-" אני מתחיל אך נקטע, היא מתקרבת אליי ולוחשת באוזני "היית משיג כל כך הרבה, אני פה כדי לא לתת לה לגנוב אותך, אתה מבין? אני בטוחה שהיא לא סיפרה לך למה אני שונאת אותה כל כך." הלחישה שלה לא עדינה, היא יותר גסה - זה מזכיר לי את אנה הבוקר, את הלחישה שלה, העדינות, השקט שהיא הייתה שרויה בו. אני סותם, למה? כי הסקרנות היא יצור ענק שמתגבש בבטן שלי והסקרנות לגבי אנה? אני רוצה לדעת עליה, אני רוצה לדעת דברים שהפכו את אנה להיות אנה. היא לא מספרת, היא אף פעם לא מספרת.
רוז רואה את זה בי, היא מחייכת, נפלתי למלכודת שלה. אני יודע את זה, אני יודע, אני... אני פשוט רוצה לדעת. זה לא ישנה את מה שאני חושב על אנה, אני מבטיח.
YOU ARE READING
הכל בסדר
Romanceאנה מעולם לא דיברה על חיי המשפחה שלה מול אנשים אחרים, בעיקר מפני שכל אדם שהיה שומע על מה שהולך בבית שלה, היה ממהר להרים טלפון למשטרה או למשרד הרווחה, והיא לא רצתה שזה יקרה. ריו מעולם לא ראה את הדברים בדרך שחבריו ראו אותם, הם תמיד חשבו שריו חי חיים י...
