בשעה 16:00 עמדתי רועדת ומבוהלת מול האחוזה של איידן. איך שגמרתי את המשמרת של ג'ואי רצתי לפה, הנחתי שאחרי אתמול לא כדאי לי לעצבן את איידן. החלטתי שעדיף שאף אחד לא ידע על העבודה שלי אצל איידן, אני מניחה שכך לא יהיו לחישות וריכולים. התקדמתי קדימה אל האחוזה וכמו תמיד נעמדתי ליד השומר שעמד כרגיל ולא זז ממקומו.
"את יכולה להיכנס" קולו הנוקשה ענה לי, הוא סימן עם ידו אל עבר הדלת ואני נכנסתי פנימה, הפעם לא נעמדה לידי שום עוזרת. עמדתי במקומי ובחנתי את המקום היפה שנראה כמו ארמון. בשתי הפעמים האחרונות שבהם העוזרות ליוו אותי לחדרו של איידן זכרתי חלק מהדרך, אך אני בטוחה במאה אחוז שאם אני אלך בעצמי סביר להניח שאני אאבד במקום הזה. הרמתי את מבטי אל המדרגות שפונות אל הקומה השנייה, התיישבתי על המדרגה הראשונה ובחנתי שוב את המקום.
בדיוק באותה שנייה נשמעו מספר צעדים המתקרבים אליי "קומי אנחנו נוסעים" קולו של איידן נשמע.
קמתי מהמדרגות ונעמדתי זקופה ומוכנה. בחנתי את איידן שהיה לבוש בחולצה מכופתרת לבנה שזרועותיה היו מקופלים עד אמצע ידו. לרגע עיניו עברו מקצה ראשי ועד רגליי ואני הרגשתי נבוכה, המבט בעיניים שלו גרם לי להצטער על הלבוש הרגיל שאיתו באתי. אחרי הכול אני בטוחה שג'ינס וחולצת טופ אינם כלולים בחיי העשירים. הוא חייך חיוך קטן שגרם לי ליותר מבוכה ומיהר לסמן עם ידו ולפנות אל היציאה. עמדתי קפואה במקומי בלי שמץ של מושג מה לעשות ולאן ללכת, אני לא בעלת ניסיון בכל מה שקשור לעבודה מסוג כזה, וכפי שנראה איידן לא מתכוון לעשות לי הדרכה ליום הראשון.
"את באה?" הוא הסתובב והביט בי בנימה שופטת.
הנהנתי בקלות ומיהרתי לסגור את הפער ביני ובין איידן ושלושת השומרים שהלכו אחריו. השומר שעמד הכי קרוב לאיידן הוא אותו השומר האדיש שפגשתי בדיינר בפעם הראשונה, ועוד שניים שאיני מכירה. אך ברור ששניהם בדיוק כמוהו - קשוחים וחסרי לב. הנהג המבוגר בעל המשקפיים פתח את דלת הלימוזינה השחורה וסימן עם ידיו אל איידן שנכנס במהירות פנימה. הוא הציץ החוצה והביט בי באדישות, נעצרתי בדיוק לפני המכונית. האם אני אמורה להיכנס פנימה? חשבתי שאני המזכירה, אני אטפל במחשב ובפגישות שלו.. הרי זאת המשימה של המזכירה. לא?
"אני אמור לחכות לך כל היום?" הוא שאל באדישות ולגם מכוס השמפניה שלו "יש לי פגישה די חשובה אז כדאי לך למהר"
הנדתי בראשי לשלילה ונכנסתי אל הלימוזינה, התיישבתי ממול איידן ובחנתי את המקום הרחב. ממולינו ניצב חלון חצי סגור ומאחוריו אותו הנהג עם המשקפיים, לידו ישב שומר ראש. לידי וליד איידן היו מונחים המון בקבוקי שמפניה, יין ושוקולדים. הלימוזינה נראתה כל כך יקרה ויפה, כמו הלימוזינות בסרטים. אני זוכרת שאני והחברים שכרנו לימוזינה לנשף הסיום, אך לשכור אותה לכמה שעות עלה הון. אני לא יכולה אפילו לתאר כמה עלה לקנות אותה. אבל איידן עשיר. זו לא בעיה.
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romanceהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
