ריו
מאז אותו יום שאנה סלחה לי והסליחה שלי כללה את אנה בין זרועותיי, קטנה כל כך, כל כך קרובה, ריח היסמין שלה מופץ מכל מקום והקול שלה - כואב ושלם יחדיו. מאז אותו רגע אני לא מסוגל להפסיק לחשוב על להחזיק את אנה, על לחבק אותה, על לגעת בה וההרגשה הזו לגמרי הוציאה אותי מדעתי. ניסיתי להפסיק במהלך השבועיים האחרונים, אבל בכל פעם חשבתי על עורה של אנה כנגד שלי, על אנה מסמיקה כשאני נוגע בה, על אנה אומרת "אידיוט" בלחש כל כך שרק אני יכולתי לשמוע, בלחש כל כך שלא יכולתי להפסיק להסתכל על השפתיים של אנה נעות ובאותו רגע אני שוב שם לב שלאנה יש שפתיים מלאות ויפות ויותר חשוב מכל - מושכות.
לעזאזל, אני שוב סוטה מהנושא. אפילו עכשיו, בשיעור מתמטיקה בקושי יכולתי להתרכז. עיניי סטו ללא סוף אל שולחנה של אנה, שם היא ישבה על יד בחור שהכרתי טיילר - בחור שלא הפסיק להסתובב עם אריק, הוא היה בחור שנראה טוב והמבט שלו היה תקוע על אנה, למעשה על ראשה של אנה שנח על השולחן בזמן שהיא נרדמה והוא פשוט בהה בה. פשוט בהה באנה כמו מה שאני עשיתי עכשיו, אז למה כל כך כעסתי על שהוא מתסכל עליה ככה בעניין? למה רציתי להכניס לו אגרוף שעיניו דילגו מראשה לאיזור החזה שלה? למה רגלי לא הפסיקה לנוע בעצבים?
דיי.
אנה הרימה את ראשה מהשולחן, שיערה הקצר התבלגן בצורה שלא יכולתי שלא לבהות ואז היא עשתה את אותה תנועה - שמישהו יעצור אותה, לעזאזל - היא נשכה את שפתייה בעדינות, גורמת לי לרצות להרוג את עצמי במקום. מבטה סטה אליי וחיוך התפשט על פניה שכשהביטה בי. חיוך של שיניים לבנות ישרות ועיניים מוארות, חיוך שרציתי שרק אני ואנה נחלוק. לא יכולתי שלא לחייך חזרה ומיד עם החיוך שלי הגיע הצחוק של אנה שידה מיד כיסתה את פיה ויחד איתו קריאת המורה.
"ריו, אני מבין שטיילר כל כך מעניין שאתה פשוט לא יכול להביט בי, מה?" הקול של המורה שלנו שיין הגיע אליי, חודר את צחוקה של אנה.
"תקשיב, אי אפשר להכחיש שטיילר די שרירי." אמרתי בקול ניטרלי מסיט את מבטי לשיין, מבטו זעוף יותר מכרגיל "לצערו, אני לא נמשך לבנים. יותר הבטתי בבחורה שנרדמה שם חצי מהשיעור, זו שצוחקת." מבטם של התלמידים בכיתה נמשכו אל אנה - שהפנתה אליי מבט עצבני-מסמיק, אל טיילר שנראה כועס ומובך יחד ואליי בזמן שחיוך נמתח על שפתיי ממבטו של שיין.
"החוצה, שניכם!" הוא ללא ספק צעק את זה די חזק והוא נראה די מסמיק.
"שנינו אנה ואני? או שנינו טיילר ואני? כי אמרתי לך אני לא נמשך לגברים." אמרתי כדרך אגב.
"אנה וריו, עופו לי מהעיניים אני לא אומר את זה שוב!"
אנה ואני התרוממנו מיד, חייכתי עדיין, מילא לא הייתי מסוגל לסבול להסתובב אל אנה כל הזמן, עכשיו היא תהיה מולי ולא אצטרך לסבול יותר. ברגע שהדלת נטרקה מאחורינו אנה נתנה בי מבט זועף, שיערה עדיין סתור, שפתייה הפעם לא ננשכות והחיוך ירד מפניה.
YOU ARE READING
הכל בסדר
Romanceאנה מעולם לא דיברה על חיי המשפחה שלה מול אנשים אחרים, בעיקר מפני שכל אדם שהיה שומע על מה שהולך בבית שלה, היה ממהר להרים טלפון למשטרה או למשרד הרווחה, והיא לא רצתה שזה יקרה. ריו מעולם לא ראה את הדברים בדרך שחבריו ראו אותם, הם תמיד חשבו שריו חי חיים י...
