'אידיוט,
הנה כדורים שבטח תרצה לבלוע ישר כשתתעורר, אם אתה לא מרגיש טוב תמדוד חום ולך לרופא.
תשלח לי הודעה כשאתה מרגיש טוב.
אנה.'
הבטתי בפתק, לא מרגיש דבר מלבד כאב ראש נורא שהזכיר לי נשכחות. פעם הכאב הזה היה חלק מחיי, חלק מהדרך שלי להיעלם בעולם הזה ועכשיו הוא כל כך חזק, הוא פתאום אחראי להשאיר אותי ער בעולם הזה במקום לעזור לי להיעלם. אני בולע בלי לחשוב את הכדורים שאנה הניחה יחד עם לגימה מבקבוק המים הקרים שהיא הניחה ליד. אני נזכר באתמול ברגע שאני מנסה לקום מהמיטה - קייט, אנה, בית הקפה, גשם. הכל מתחבר לענן זכרון במוח שלי והכל מסורבל ומעורבל וכואב.
אני שם לב שאני לובש בגדים שונים והמחשבה הראשונה שעולה לי לראש היא 'אנה החליפה לי?'וזה גורם לי לחייך.
לא שחכתי מאנה אפילו אתמול בלילה. העובדה הזו גורמת לי לרצות להתכווץ חזרה. בלעתי את רוקי, תופס בשמיכה שאנה כנראה כיסתה אותי בה. אני דלוק על אנה, אני דלוק על אנה - אחרת, איך אפשר להסביר את זה שאפילו כשהייתי שיכור לגמרי הלכתי אליה? אני בולע את רוקי ומנסה להתמודד עם העובדה המכאיבה שיש לי משהו לאנה.
לא שזה היה משהו רע, פשוט, להפקיד את הרגשות שלי בידי מישהו ולהתאכזב יכול היה לשבור אותי. בכל פעם שעשיתי את זה - בין אם זה עם חברים, ההורים שלי ואנשים שהאמנתי בהם הכל התנפץ לי בפרצוף והייתי שבור. ועכשיו, מרגשות כאלו אי אפשר לברוח, אי אפשר. זה אומר שהכניסו אותי למלחמה שאין דרך לא לצאת ממנה פצוע.
'התעוררת?'אנה שולחת הודעה.
בלעתי את רוקי, לענות לה? אחרי אתמול, איך אני בכלל יכול להסתכל עליה בעיניים? אני בא אליה הרוס לגמרי ומצפה שהיא תטפל בי. אני סוגר את הפלאפון והולך לכיוון הסלון של הבית שלנו, אני פוער את עיניי בהפתעה כשאני רואה שהכל מסודר, הבגדים הרגילים שלי שהיו זרוקים ברחבי הסלון נערמו לערמה יפה בצד, האוכל שהיה מפוזר על הרצפה - בפח, כל כתמי השתייה שהיו ל הרצפה נוקו ביסודיות.
אנה.
לעזאזל, זה גורם לי לרצות לראות אותה מיד ולהתנצל. אז למה אני לא לוקח את הפלאפון ומשיב להודעה שלה? זה כל כך מסורבל ומעצבן. אני מכין לעצמי קפה כדי להתפקח מעט, היום יום שבת, ככה שאין לי מה לדאוג לגבי בית ספר היום. תירגע, די כבר עם הרצון המפגר הזה לראות את אנה, היא בטח בבית מנצלת את החופש שלה - היא עובדת כל השבוע ומגיע לה הזדמנות לנוח כמו שצריך.
במשך שעה, אני בוהה בטלוויזיה, רואה אנשים בחדשות מדווחים על דברים ואסונות והראש שלי חושב על דברים אחרים. אני חושב על אנה, על אותה בחורה בשם קייט, על אריק ועל החבר'ה שאיתו. אני לא מצליח להתרכז בכלום.
YOU ARE READING
הכל בסדר
Romanceאנה מעולם לא דיברה על חיי המשפחה שלה מול אנשים אחרים, בעיקר מפני שכל אדם שהיה שומע על מה שהולך בבית שלה, היה ממהר להרים טלפון למשטרה או למשרד הרווחה, והיא לא רצתה שזה יקרה. ריו מעולם לא ראה את הדברים בדרך שחבריו ראו אותם, הם תמיד חשבו שריו חי חיים י...
