פרק 3

51.6K 1.7K 1.8K
                                    

"אני לא דיברתי!" אני מוחה.

"את כן" דור אומר באדישות שמחרפנת אותי לגמרי.

"אני לא." אני מתעצבנת עוד יותר.

"יסמין, צאי בבקשה  מהכיתה" הוא חוזר על עצמו שוב בטון רגוע.

"זה לא פייר" אני אומרת, "ואני לא יוצאת" אני מוסיפה בכעס.

דור מגלגל את עיניו "יסמין! צאי!" הוא מגביר את קולו, ואני כמעט וצוחקת, דור בחיים לא מתעצבן...ואני גרמתי לו לצעוק.

אני נעמדת על רגליי ולוקחת את תיקי בדרמתיות, יוצאת מהכיתה בעצבים (ובטריקת דלת כמובן).

עברו שבועיים, שבועיים מאז שהמורה החדש למתמטיקה הגיע והוא לגמרי עולה לי על העצבים, אם זה היה תלוי בי, לא הייתי נכנסת לשיעורים שלו יותר בחיים.

אני מתקדמת לעבר חצר בית הספר אחרי הפעם החמישית שדור מוציא אותי השבוע מהכיתה.. והיום רק יום שלישי, זה כלכך לא פייר. אפילו לא דיברתי. כאילו, אולי רק קצת..

אני מתכוונת לתחוב את האוזניות הלבנות לאוזניי כשאני שומעת את הקול השנוא עליי עלי אדמות.

"יסמין פרח." היא אומרת בקול הזה שלה, "מה את עושה מחוץ לשיעור?"

אני מרימה את מבטי בייאוש לכיוון האדם השני השנוא עליי עלי אדמות (הראשון זה דור) אסתר אברמוביץ', מנהלת בית הספר.

אז אסתר.. איך לומר את זה? אה כן, מכשפה.

שיער שחור, אף עקום, איפור מוגזם, קמטים רציניים בפרצוף, גוף לא פרופורציונלי לראש הקטן שלה. שונאת בערך כל ייצור אנושי שקיים בעולם, אה, חוץ מאת דור לוי. היא פשוט חולה לו על התחת. כמו שאר בית הספר הזה.. 

"המורה הוציא אותי" אני אומרת.

"איזה מורה?" היא שואלת למרות שהיא יודעת טוב מאוד מה התשובה.

"תנחשי" אני יורקת בכעס.

"מה עשית הפעם??" היא יורה.

"אני לא עשיתי כלום! הוא סתם שונא אותי!" אני מתעצבנת.

"גברת פרח. את התלמידה היחידה, בכל בית הספר, ואת יודעת כמה תלמידים יש בבית הספר.. שלא מסתדרת עם דור" היא נוזפת בי.

"הוא שונא אותי. מהשנייה הראשונה שהוא ראה אותי הוא שנא אותי." אני אומרת לה.

"שטויות. דור מקסים.." היא אומרת ומחייכת לעצמה. אוקיי.. איכס.

אני מגלגלת את עייני והיא מתעשתת. היא מביטה בשעונה ואז בי. "השיעור נגמר עוד רבע שעה" היא אומרת.

"נו ו..?"

"אני רוצה שתלכי לדור, ותדברי איתו"

"ממש לא"

המורה למתמטיקהWhere stories live. Discover now