הכל בסדר

פרק 18 (ריו)

אוקיי, לפני שתקראו את הפרק, אני בתקופת בגרויות ומתכונות והמון-המון עבודות ולכן הפרקים יתעכבו אם בכלל יבואו עד החופש הגדול (עוד מעט, יאיי)

לכן, אם אני כבר מעלה פרק ויש לו מעט שגיאות בכתיב, אני מצטערת אולי לא היה לי זמן לעבור עליו. אני אשתדל לכתוב ולהעלות לכאן את הפרקים כי אני יודעת שיש אנשים שקוראים ועצם זה שאתם קוראים משהו שאני כתבתי הופך אתכם לחשובים לי.

אז המוח שלי עכשיו מפוצץ היסטוריה ואני כותבת לכם פרק, אל תאשימו אותי על טעויות XD

~

אני לא יכול שלא לחייך בשיעור מתמטיקה, היא שולחת אליי מבט ומוציאה לי לשון ואני ממשיך להביט בה, מחייך מעט ומוציא לשון גם אליה. אנחנו כל כך דביקים, אנה אומרת שאנחנו כל כך דביקים שהיא עוד שניה מקיאה מזה אבל היא תמיד מסמיקה כשאני מחבק את מותניה או מנשק את שפתיה או מחייך אליה.

ואלוהים, כמה שלא אכפת לי שכולם יבהו. כמה שלא אכפת שכולם ישימו את העיניים המזורגגות שלהם עלינו בזמן שאני מנשק אותה ומרגיש שאני חסר שליטה, בזמן שאני אבוד בים שקוראים לו אנה ואני כל כך שמח, אני כל כך שמח שאני לא נעצר אפילו להיבהל ולהבין כמה אני מאושר ממנה, אני רק שמח והחיוך שנמתח לי על הפרצוף, אני לא יכול לעצור.

אנה מחייכת אליי מקצה הכיתה, היא מניחה את ראשה על השולחן בעייפות אבל עיניה עדיין מביטות בי כמו שעיניי עדיין מביטות בשלה. שערה מתפרע מעט וטיילר מביט בה גם הוא למרות שהיא מפנה לו את גבה ואז היא מביטה במבט ממוקד יותר עליי ונושכת את שפתייה - מעט, בעדינות, לאט. 

מייסרת אותי.

אבל אני לא יכול להסיט את המבט, אני לא יכול להסיט את המבט מהשפתיים שלה ומהצחוק שהיא מנסה להסתיר מהמורה כשהיא רואה את המבט הנואש שלי, היא לא מבינה כמה שליטה עצמית אני צריך כדי לקום מהכיסא ולנשק אותה ויותר מזה, אם היא רק הייתה נותנת לי אני לא יודע מה הייתי עושה לה.

"מכשפה." אני מבטא בשקט עם שפתיי והיא מגחכת.

טיילר מסיט את מבטו מאנה ומביט בי, מבט מוזר שאני לא יכול לפרש ואחרי כמה שניות הוא מסיט את מבטו חזרה למורה. לא שממש אכפת לי, לא אכפת לי מכל החברים האלו שלא באמת חברים שלי, כל מה שאכפת לי ממנו זה אנה.

***

"ממתי אתה ואנה ביחד?" אני שומע מאחורי וכשאני מסובב את מבטי, לא אחר מטיילר עומד שם.

"שבועיים?" אני אומר, האמת היא שאין לי מושג. הזמן רץ והדבר הזה - אני ואנה - הופף להיות דבר שגרתי, הנשיקות והחיבוקים שלנו, הזמן טס ואני אפילו לא מבחין.

"אתה שואל או אומר?" טיילר מגלגל את עיניו.

"שבועיים." אני אומר שוב.