הנקמה

פרק ראשון- ״את עוד תדעי״

אעאעאע מתחילה סיפור חדש הסיפור הקודם שעדיין ממשיכה לכתוב אותו זה ״אהבה מכושפת״ כדאי לך!!!
אז מתחילים את הסיפור שלנו!

״סתום תפה״ צעקתי וסתרתי לו, ״מי אתה חושב שאתה?״ צעקתי שתפס לי את היד על הלחי שלו ״אחח כמה שהסתבכת״ הוא אמר והעיף לי את היד ״אווו אני מפחדת עכשיו״ אמרתי בציניות והוא הסתובב והלך מי הוא חושב שהוא הבן מין נחות הזה?? הוצאתי לי סיגריה ונרגעתי על הספסל... השעה כבר 00:00 תאמת שלא אכפת לי אבל התקדמתי לבייתי...
אז אני אמילי בנסון בת 17 שגדלה בשכונת פשע כמו שכבר הבנתם אני מעשנת ושותה אבל בסמים לא נוגעת לא נגררת אחרי אבא שלי..אני לא בדיוק לומדת בבית ספר אני הולכת רק שמתחשק לי ושיש טיולים מעניינים, אין לי הורים ואין לי אחות אני לבד ובגלל זה הידרדרתי ככה,אם הזמן נמאס לי לחשוב על אחרים ומה חושבים עליי אני חיה את החיים שלי, אין לי חברות ואין לי חברים אפשר להגיד שאני לבד בעולם...אני מקבלת כסף מהמדינה כי אני גדולת לבד אבל הכסף הזה לא עוזר במשהו...
קמתי בבוקר בשעה 10 והתארגנתי לבית ספר גם ככה אין לי מה לחפש פה בבית... לבשתי ג'ינס שחור קרעים עם חולצת בטן לבנה נעלי אדידס סופרסטאר סירקתי את שערי השחור ומרחתי רימל על הריסים הארוכות שלי שמחביאות את עיניי הכחולות אני אוהבת את הגוף שלי, אני אוהבת את השיער שלי, אני אוהבת את הפנים שלי שגם בלי כל האיפור המגעיל הזה נראה מושלם, אני אוהבת את עצמי.
הכנסתי 3 סיגריות לכיס לקחתי את המפתחות של האופנוע ויצאתי...
הגעתי לבית ספר ונכנסתי לבית ספר חצי שנה שלא הייתי פה...הציונים שלי בריצפה וזה לא מעניין אותי כל כך..״יא 7״ אמרתי נזכרת באיזה כיתה אני ופותחת את הדלת ״אווו והגברת הנכבדה היא?״ המורה שאל וראיתי את המבט של כולם עליי ״רציני המורה? אני אמילי בנסון״ אמרתי מדגישה את שמי שאני גאה בו כל כך ״פתאום נזכרת להגיע לבית ספר?״ הוא שאל בציניות ״תזכיר לי מה המקצוע שאתה מלמד? אדריכלות?״ שאלתי והמורה אמר ״סליחה?״ ועניתי לו ״מרוב החפירות שלך חשבתי שאנחנו לומדים אדריכלות״ אמרתי והתקדמתי לשולחן האחרון בצד ימין בזמן שאני שומעת צחקוקים מאחורי לא התייחסתי זה לא מעניין. קמתי ממקומי אחרי חצי שעה והמורה שאל ״לאן זה?״׳ עניתי לו ״שוב פעם אתה? לעשן מה אכפת לך״ יצאתי מהכיתה והתנגשתי במישהו וצעקתי ״תגיד ההורים שלך אחים?״ קמתי מהריצפה בכוחות עצמי והלכתי למחששה..היו שם כמה ילדים אז ישבתי מול המחששה לא באתי להתחבר פה לאף אחד אבל תמיד זה קורה אני מושכת תשומת לב אז איזה ילד ניגש אלי וביקש אש הבאתי לו את הסיגריה ושידליק ממנה אין לי כוח להוציא את המצית ״את הסיגריה?״ הוא שאל והסתכלתי עליו ״ רציני כאילו? תדליק ממנה״ אמרתי לו ואז הוא אמר ״אה זאת את״ ״כן אני״ עניתי לא הבנתי מה הוא רוצה לא התייחסתי אליו בכלל ״ולא ההורים שלי לא אחים״ מה הוא מטומטם? ״זה אתה״ אמרתי בלי חשק הוא החזיר לי את הסיגריה והמשיך לשבת ליידי קמתי ממקומי והוא תפס בידי ״איך קוראים לך?״ שאל ועניתי ״אמילי״ ושיחררתי את ידי מידו ״שוהם״ צעק שכבר הייתי רחוקה מאיפה נפץ עלי פתאום הקריצה הזה...״פאק״ אמרתי שנזכרתי שהקסדה בכיתה הלכתי לכיתה נכנסת לוקחת את הקסדה ויוצאת עליתי על האופנוע מחפשת לי שלטים שרשום עליהם ״דרוש עובד״ אני חייבת לעשות עם עצמי משהו נכנסתי למסעדה יוקרתית יחסית ושאלתי על העבודה, אני לא מחבבת עשירים אבל פה אני יקבל כסף טוב..״שלום״ נכנסתי למסעדה מנסה להיראות חביבה ונגלה אליי נער צעיר בגילי אני חושבת ״שלום״ הוא ענה וחייך חיוך מדהים ״במה אפשר לעזור לך?״ שאל ועניתי ״בקשר לעבודה״ הוא הנהן והסביר על העבודה וביקש שאני יראה לו תעודת זהות הוצאתי את התעודות זהות והוא קרא לבעל המסעדה הם דיברו בינהם ״מחר 10 בבוקר את פה״ הבוס אמר והודתי לו ״תגיד אין לך בית ספר?״ שאלתי את הנער והוא ענה ״כמו שלך אין״ חייכתי אליו ויצאתי אל האופנוע נסעתי לבית ונזכרתי שהמקרר ריק לגמרי כי אין לי כסף לאוכל כל כך אני מקווה שהכל ישתנה מחר... נכנסתי למקלחת ושיצאתי ראיתי 8 שיחות שלא נענו חזרתי למספר שהתקשר וענה לי גבר ״היי אמילי זה רון מהעבודה״ ״היי״ עניתי ״מה כל כך דחוף?״ שאלתי והוא אמר ״אם תועילי בטובך לפתוח את הדלת״ כמובן שאמר את זה בציניות, אני חושבת פתחתי את הדלת ולמולו נגלה שוהם ולא רון בעצם מי זה רון? לא שאלתי איך קוראים לנער סגרתי את הדלת אך הוא עצר אותה עם הרגל פתחתי אותה שוב ״מה״ אמרתי לו ״אני צריך לדבר איתך״ פתחתי לו את הדרך והוא נכנס ישר למקרר ״פליז אל תפתח פליז״ אמרתי מזמזמת לעצמי אבל זה לא עזר והוא פתח את הדלת של המקרר ושאל אותי ״כמה זמן לא אכלת?״ גימגמתי לעצמי ״חמישה ימים״ ממתי אני מגמגמת? התאפסתי על עצמי והתקדמתי וסגרתי את הדלת של המקרר ״מה אתה רוצה?״ שאלתי בחוסר כוח ״לדבר״ אמר והתקדם לסלון טוב לא בדיוק סלון יותר בכיוון של שני מזרונים על הריצפה.. הוא ישב כאילו זה לא מפריע לו וישבתי מולו ״איפה ההורים שלך״? הוא שאל ועניתי לו ״מתו״ ״יש לך אחים?״ שאל ועניתי ״לא״ ״משפחה?״ שאל שוב ואותה תשובה ״לא״ ״אז איך חייה?״ שאל מה נראלו שהוא נתפס לי ככה לחיים ״אני מקבלת 1500 שקל מהמדינה שמספיקים לי רק למים וחשמל ועכשיו אני מתחילה לעבוד״ עניתי לו רק שילך כברר! ״טוב על מה באת לדבר?״ שאלתי כבר בלי איפוק ״סתם רציתי לדעת עם באלך לצאת איתי ועם חברים היום?״ חצי שאל חצי אמר ״ולאן הצפונובונים יוצאים?״ שאלתי (צפונבונים=עשירים שווצרים) ״זה סוד רק תבואי יפה״ הוא אמר ויצא מהדלת פחחחחח שאני יתלבש יפה בשבילו? כולה שוהם הסתכלתי בשעון שהראה על השעה שש ״פאק עוד שעתיים הוא פה״ בעצם מה אכפת לי?? הלכתי את צעדיי הראשונים באיטיות ואז הגברתי את הקצב שנזכרתי שיש לי רק שעתיים בחנתי את הארון שלי והוצאתי ג'ינס חלק עם קרע בברך חולצת בטן ורודה ונעלי עקב שחורות בגדים ברוך ה לא חסר לי..הסתכלתי בשעון ועברה שעה כבר בנתיים יצאתי לעשן בחוץ ולטייל בשביל להרגיע את הראש כי אין לי חברות לדבר איתן.. ״מספר לא מזוהה״ הופיע על הטלפון שלי ועניתי  ״הלו״ ״איפה את?״ ישר זיהיתי שזה שוהם ״עוד חמש דקות בבית״ אמרתי לו והוא ענה ״איפה את אני יקח אותך מישם״ הוא ענה והסברתי לו איך להגיע אלי והוא הגיע באוטו ג'יפ שחור של מרצדס גם כן הצפונבון הזה פתחתי את הדלת והתיישבתי ליידו ״אז לאן הולכים?״ שאלתי זורקת את הסיגריה מהחלון ״לאכול״ הוא אמר והגענו לים ונכנסנו למסעדה שעל החוף חלבית כמובן! אני הזמנתי רביולי וטוסט ושוהם הזמין פסטה פיצה וסלט...תאבון בריא יש לו ״והחברים שלך?״ שאלתי נותנת ביס לטוסט והוא עונה לי ״אין חברים זה היה תירוץ בשביל שתבואי״ ״אני שונאת שמשקרים לי״ אמרתי מניחה את הטוסט שלי והוא את הפיצה..״ספרי לי איך הורייך מתו״ הוא העביר נושא והוצאתי האנחה מפי ומתחילה לספר לו ״זה היה שהייתי בת 13 גרגרנו בשכונת פשע קצת יותר למעטה מהבית שלי עכשיו ובאחד הימים נכנס השכן השיכור בזמן שאני הייתי במטבח והוא התחיל לצעוק על ההורים שלי ואני התחבאתי מתחת לשולחן ושומעת הכל הם התווכחו על כסף ואז נשמעו שלוש יריות... חיכתי שיהיה שקט ויצאתי מהשולחן ואני רואה״ עצרתי את הסיפור והורדתי את הראש בשביל לא לבכות אני לא בוכה... ״תמשיכי״ ביקשו המשכתי ״אז יצאתי מהשולחן וראיתי את ההורים שלי על הריצפה בדם של עצמם, הייתי בת 13.. ניגשתי לאמא שלי והתחלתי לבכות והיא אמרה ״אל תבכי ילדתי אל תבכי יותר״ ועצמה את עיניים שם הבנתי שאין אמא יותר.. ניגשתי לאבא והוא אמר לי ״נשארת לבד ילדתי תמצאי מי שידאג לך״ ושם את ידו על ראשי ובירך אותי ועצם את עיניו אחרי 20 דקות דפקו בדלת פחדתי לפתוח אז ישבתי בשקט על הריצפה ופרצו את הדלת שאלו אותי כל כך הרבה שאלות שלא הצלחתי עוד...הם לקחו אותי איתם לבית יתומים ושם הכל התחיל...״ סיימתי את הסיפור והוא הקשיב לכל מילה ״אני מצטער״ הוא אמר ושאלתי אותו ״על מה?״ יכולתי להרגיש את הדמעות אבל עצרתי אותם הוא התחיל לומר ״אני מצטער על שבאתי מאוחר מידי״ כן חומד עברו 4 שנים כבר.. ״זה בסדר״ אמרתי לוגמת מהמיים ״אני מבטיח לשמור עלייך תמיד״ הוא אמר ולא ידעתי מה לומר ״אני צריכה ללכת יש לי עבודה מחר״ קמתי מהשולחן ומוציאה את המאה האחרונים שלי ומביאה לשוהם אך הוא לוקח אותם ״קח״ אמרתי לו והוא הוציא את האשראי שלו ״לא ציפתי למשהו אחר״ אמרתי מגלגלת עיניים ויוצאת לבחוץ עד שיסיים מסתכלת אל החוף ומהרהרת לעצמי בקול ״מעניין מה יש בסוף הים״ ומישהו ענה לי מאחורה ״את עוד תדעי״..